היי..

אני אחרי כמות ביסקויטים שלא רציתי לספור.. כמה פריכיות אורז וקוטג'.. ולעזאזל, אפשר לחשוב שזה כל ךכ הרבה אוכל.. ואני כל כך שיפוטית. ואוף, אני נזכרת שיום שלישי מחר. זאת אומרת שלכל הרוחות אני שוב הרסנית. אני רוצה את מלי דוד ודרור. אודי, תסלח לי.. אין לי ום כוונה לפגוע בך. אני פשוט מתגעגעת. מאוד. גם אליה, המטפלת. תקופה לא קלה... בלשון המעטה ולעזאזל אני מרגישה שאני רוצה לבעוט לכעוס לצעות ולבכות תוך כדי חנק, בלי מעצורים.. אבל משום מה זה לא קורה. אני פשוט נמצאת בסיטואציה ואוכלת אותה יפה. לא רוצה לאמר מכילה אותה. זה גדול עלי. קשה לי. כואב לי. אני מבולבלת. אני לבד. לכל הרוחות. יש כל כך הרבה שקורה. מילא הייתי רואה אור.. אבל אין. יש תאורת קולנוע ובמה, הכל מלמעלה, מבחוצ. בפנים ריק לי. ריק. אני רק חושבת על בילוי וכבר נהיה לי ריק עוד יותר. טוב, אז שתיתי ואכלתי (!!!!) ודברנו.. ואז מה??!!!!???? איזה עולם ריק. אז נכון, יש לי כל כך הרבה דברים קטנים וטובים סביבי. משפחה, חברים אמיתיים, בית.. למה ז-ה לא מספיק? למה אני לא יכולה להיות מסופקת ע"י משפטים כמו: "התקופה הזאת תעבור.. את רק תתחזקי ממנה.. בסוף הכל יסתדר.. {עד הגל הבא :(} תקחי דברים בפרופורציות מותק, את עוד תגיעי רחוק {???} , תהיה לך בת זוג, מישהיא באמת תאהב אותך.. {??} משהיא באמת תרצה להיות איתך {???} ואת תהיי בסדר.. זה רק עניין של זמן.. קחי אוויר בייבי.. יהיה בסדר.. תאחזי בכל הדברים המיוחדים שכן יש לך.. מותר לך להיות קצת פחות שיפוטית.. את עושה ה-מ-ו-ן בשביל הגיל שלך, את נמצאת במקומות מיוחדים מאוד, מנטאלית ורגשית.. את יכולה את חזקה את איתנה..." בבקשה. אל תגידו: " תראי, את בעצמך רואה שאת יכולה.. תראי איך יפה את מדברת עם עצמך.. הכל בתוכך יקרה.." ראבק! לא רוצה לשמוע את זה!!! פתאום עולה בי רגע רגיש.. ואני מבינה.. אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לשמוע.. :( רק רוצה לבעוט! לבעוט חזק ככל האפשר! רוצה שהתקופה הקשה הזאת תעבור!!!!! ואני רק חושבת על מעגל וגלגל וספירלת החיים ובא לי למות. כמה כבר אפשר??? למה צריך לשאוב כוחות? למה צריך להיות בסיטואציה כזאת.. יפה, לא רק שאני מזוכיסטית.. הקיום הזה הוא כזה... :( סליחה. באמת סליחה שאני ככה. כולי מתפרצת, חצופה, פרועה. לא רגועה. ותוך כדי גם כן. מן ניגודיות כזאת, כל כך כואבת. אפילו חיבוק מחבר טוב לא יעזור. אולי חיבוק מבת זוג. ואהבה, כזה דבר בנאלי, פשוט מביש אותי לדבר על זה פה.. תמיד אני מזלזלת באנשים שאומרים שרוצים ומחפשים אהבה.. וראבק! אני קולטת שאני מזלזלת בעצמי ובצרכים שלי.. :( הציניות הזאת הורגת אותי. מחסומים מחסומים מחסומים אני בונה לעצמי. טקטיקה היסרדותית של הרסנות. ריק. ריק ריק ריק. החיים האלו, די כבר, מה זה נותן לי. ואני יודעת מה זה נותן לי. כאילו, אני חושבת שאני יודעת. אף אחד לא באמת יודע. אנחנו קטנים מהחיים והחיים גדולים עלינו בכמה מידות. כל מי שאומר שהוא יודע מה הוא עושה פה מתרברב. (נילי! אם תמשיכי ככה אודי לא יעלה את ההודעה שלך!!! זאת עוד דרך שלך להראות לעצמך שלא אוהבים אותך לא רוצים אותך ולא שומעים אותך...????? אה??? תפסיקי!!! מיד. ) אודי.... יש לי עוד הרבה לאמר ופתאום אני שותקת. אני רק רוצה שיספיק לי הנחמה שאני כן יודעת לתת לעצמי.. אבל אני עדיין בועטת.. בכל הכח... למה..? שאלה שנידונה מראש לכישלון.. אבל.. אולי, אולי למרות המכתב השלילי הזה.. אולי תמצא כמה מילים לאמר לי... שינחמו עוד יותר..?? לפי דעתי לא מדיע לי עכשיו לקבל כלום. אבל אני עדין מנסה.. ובאסה שאני מתנצלת.. :( ~נילי~

אין לי מושג לדעת מה כן הייתי רוצה להרגיש... למרות שאני יודעת שרק אני יכולה לענות על השאלה הזאת.. האם יש לך כיוון, מחשבה..? אתה עוזר לי. תודה. ~נילי~

נילי יקרה, אולי "פשוט" את רוצה להרגיש משמעותית, או נשענת, נעזרת. להרגיש שיתוף וביחד. ובעצם, את יודעת, נראה לי שהרשית קצת לתת מזה לעצמך כאן. אפשרת לעצמך לקחת. לקבל מדמות שאת מתירה לה. מאותה דמות שנותנת ברוחב לב ולא ביד קפוצה (ובעיקר דמות פנימית להזדהות איתה). והסכמת להיות תלויה ונתמכת. לחשוף חולשה ונזקקות. הייתי רוצה להאמין שהיעזרות נכונה על בסיס יציב יכולה להקטין מצוקה, להגדיל שפע, להפיג בדידות צורבת, ולרכך. והטוב שהיה (וזה שישנו עדיין) לא נמחק, לא פג, והוא עודנו שם בפנים. רק... אילו קל היה למצוא אליו גישה מבעד למנגנוני החסימה הללו, אילו קל היה לפקוח עיני הסומא הפנימי... איך מבצעים, איך מצליחים וכיצד מתרחשת ההתרה הזאת? איך כך מקטינים נפח ועוצמות כאב? המממ... באמת שאלה כבדת משקל, אבל, עובדה שזה מצליח איכשהו לקרות בעיתויים מסוימים, בקשרים מסוימים, ואז, אולי, אפשר לנצל זאת וגם לנסות ללמוד עוד. ולהתחבר ולהתחזק. לאט לאט. וככל הנראה, התשובה המדויקת מכולן, ממש כמו שאמרת, הינה אצלך, בקרבך. הלוואי... היי בטוב והחזיקי מעמד סוריקטה