שוב שלומית

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/10/2009 | 00:17 | מאת: שלומית

אודי, תודה רבה על תגובתך. חיכיתי לה לא מעט.. לא מצליחה עם השירשור לכן כותבת מחדש... זה אכן פרדוכסלי למדי. לכן הקושי גדול. אם זו העברה, אז בטח לא של רגשות כלפי אבי. אני מאוד נמשכת אליו. ולמרות שאני חזקה ונאבקת בזה, עדיין לעתים אני מרגישה שזה חזק ממני. אחרי כל פגישה אני עוד נושאת איתי את צליל קולו, מראה דמותו, חיוכו, מבטו... ובמהלך כל פגישה אני גם מרגישה את ההתרגשות שלו ממני. אפילו בן זוגי העיר משהו בעניין הכימיה שביני לבינו כששוחחנו על הטיפול אצלו. אני לא חושבת שאוכל אי פעם להעלות את התחושות האלה לדיון, מאחר ואינני רוצה לפגוע בבן זוגי. וכי מה אומר להם? שאני מאוד נמשכת, לאדם הלא נכון מבין שניהם? הרי שנינו מופיעים לפגישות יחד. יש לציין גם שרוב הדיונים נוגעים לטיפול בשלושת בנותינו, לשם כך הגענו מלכתחילה. זה לא פרדוכסלי במובן זה שאינני מוצאת את עצמי יותר מאוהבת בבן זוגי, אלא משהו בהורות שלנו, ובכלל בשותפות שלנו נעשה יותר מקבל ונוח וזורם. אבל אהבה והתרגשות מבן זוגי כבר זמן רב חסרה לי, וגם כעת - איננה. יכול להיות שבמקום כלשהו ויתרתי על האפשרות שעוד אוכל להתאהב בו מחדש, להמשך אליו, ואני בחיפוש אחר משהו מבחוץ. אבל המשהו הזה שאני מוצאת פה, על אף שהוא כל כך לא אפשרי, לא מצליח לצאת ממחשבותי ומליבי. לעתים אני מרגישה שזו הנאה גדולה, שאני זוכה למפגשים מרגשים כאלה, אבל תמיד זה מסתיים בהכרה, שהסבל רב הרבה יותר מההנאה, הכל כך זמנית וחולפת לה ביעף בתום כל מפגש...

לקריאה נוספת והעמקה

הי שלומית, שתי מחשבות: ראשית, אל תמהרי לבטל את השערת ההעברה. ממילותייך עולים רמזים רבים לכך. חישבי למשל על חוסר היכולת לממש אהבה זו... שנית, את מדברת על חיפוש האהבה בחוץ. אולי כדאי להתחיל ולדבר על הזוגיות שלכם בטיפול, על התחושה שמשהו נמוג, על הצורך שלך למצוא את זה שוב. מדוע לדבר רק על הילדים? את אומרת משהו לעצמך כאן, לגבי צרכייך. ובהחלט יש אפשרות לממשם בתוך הזוגיות. או לפחות לנסות. אודי

03/10/2009 | 01:23 | מאת: שלומית

אודי, תודה רבה על תשובתך האדיבה והמעניינת. אם לא אכפת לך שאוסיף ואקשה... התשובה שלך מעלה בי שאלות - האם אתה מתכוון לאהבה בלתי ממומשת לאבא? תקיעות בשלב אדיפלי? מעניינת, כיוון שנגעת בנקודה מאוד משמעותית - עד היום לא הבנתי את המשיכה המטורפת שלי לאהבות שלא ניתן לממשן. זה חוזר שוב ושוב אצלי. לפני החתונה וגם אחריה. זה כל הזמן להכנס לתוך מאבק שתוצאותיו ידועות מראש, ושוב ושוב אני רואה את עצמי נשאבת למקום הכל כך מכאיב הזה. ועם כל המודעות אני עדיין מסתובבת בו שיכורה כולי מ"אהבה", ומטושטשת מכדי לראות נכוחה. ואני אכן אומרת כאן משהו לגבי צרכיי, אבל התסכול הוא שאני לא מרגישה שיש סיכוי לממש אותם בתוך הזוגיות. רק מחוצה לה. משהו בי כבה לגמרי עם בן זוגי. ואני מוצאת את עצמי מפנטזת על אחרים. כעת זה... המטפל. אתה מדבר על "למצוא את זה שוב". איך אוכל למצוא שוב משהו שאני לא חושבת שהוא קיים יותר? האם באמת הכל קשור לתקיעות שלי אי שם ברצון הקדום שפרויד דיבר עליו, לממש אהבה בלתי אפשרית? ושאלת מיליון הדולר - איך משתחררים מזה?

07/10/2009 | 18:43 | מאת: ילדה ואישה

הי שלומית, מאחלת לך מציאת הזוגיות הנכונה לך עם אהבה וקשר טוב. רציתי לשאול האם את נפגשת עם המטפל גם לבד? כי אני יודעת שהרבה מטפלים זוגיים עושים גם פגישות לבד עם כל אחד מבני הזוג, במינונים הדרושים. כלומר, יכול להיות עם אחד יותר ואחד פחות. בשיחה איתו לבד תוכלי להעלות את הרגשות שלך אליו ולהגיע מזה לשיחה גם על הרגשות שלך לבן זוגך - מה יש ומה חסר. מטפל טוב ומנוסה ידע איך להביא את זה לטיפול בצורה שתעזור. שאלה נוספת שיש לי - מהי מטרת הטיפול שהוגדרה? האם רק ההורות שלכם? כי אם גם הזוגיות אז רגשות הם נושא קריטי לטיפול. י. נ.ב אם אודי לא עונה לך תזכירי לו. לעיתים ענפים בעץ קיים נאבדים

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית