שאלה בנוגע לתופעה פסיכולוגית.

שלום רב. רציתי לברר האם קיימת תופעה פסיכולוגית מוגדרת התואמת לתופעה שפגשתי אצל אחד ממכריי: אדם אשר מודע לכך שביום מן הימים יחליט להתאבד. לא מתוך דכאון או מתוך צורך בתשומת לב, אלא מתוך שעמום מן העולם. אותו אדם מרגיש שהוא מיצה את העולם הזה, ושהוא מבין את כלל ההתרחשויות או התהליכים בו ברמה כזו שאין דבר שיכול לחדש לו, ולכן ברור לו שברגע מסויים בעתיד [לפי מה שהוא אומר לא בהכרח בעתיד הקרוב: להערכתו עוד בערך 10 שנים [הוא בן 21.] יחליט לסיים את חייו. הוא נשמע רציונאלי לחלוטין כאשר הוא מדבר על העניין, ולא עושה רושם של אדם מוזר, אלא כמעט מסוגל לשכנע שהוא נורמאלי, ושהוא מרגיש כך מתוך שיקולים רציונאליים הגיוניים. בתודה רבה מראש על כל מענה.

הי נתאי, אני לא בטוחה שזה הכיוון (אודי בטח יענה תשובה מוסמכת ומלאה יותר), אבל זה מזכיר לי את מה שכותב ויקטור פרנקל - התיאוריה שלו נקראת לוגותרפיה. הוא מדבר על רצון להתאבד הנובע מחוסר משמעות לחיים. לטענתו "לכל מי שיש בשביל מה יוכל לעמוד בכל איך" (הוא עבר את השואה ושרד בזכות משמעות). כך שלפחות כמו שאני מבינה מדבריך, חברך מתאר במה שהוא קורא לו שיעמום - חוסר משמעות קיומי. שם גם נעוץ הכיוון לפיתרון. להוציא אותו מהעיסוק בעצמו ולמצוא משמעות בחוץ. כמובן מאד מורכב. יש מטפלים שמתמחים בזה. י.

היי ילדה ואישה. תודה רבה על התגובה, אבל דווקא את פרנקל אני מכיר. התופעה שאצל חבר של שונה לחלוטין, ועל כך בדיוק אני תמה: כרגע הוא מאד נהנה מהחיים. הוא פשוט מרגיש שהעולם הוא מערכת פשוטה ממנו, ומודע לכך שביום מן הימים ישתעמם ממנו - שוב, לא במובן של חוסר משמעות, אלא, אפשר לומר, מכך שייגמר לו מה שימלא את המשמעות הזו. למשל: אם היום הוא מתעניין בספרות, נניח, הוא מרגיש שעוד כמה שנים ימצה את התחום הזה, וכך את כל התחומים.