חרדות

שלום בילדותי עברתי כל מני מצבים של דחיה חברתית ובכללותי אני אדם מאוד ביקורתי כלפי עצמי, הייתה תקופה שהחרדה שלי מאנשים הייתה כה נוראית שהייתי מגיעה לבית ספר נתקפת בתחושות כאילו הולכים לצחוק עלי ולגלות מי אני באמת ופשוט בחרתי משם, יש לציין שגם תמיד שהייתי חרדה זה באמת היה קורה, כאילו שגרמתי לכך לקרות. היום מידיי פעם שאני נפגשת עם אנשים אני פתאום נתקפת חרדות כשלא מראים לי חיבה או אהבה, מרגישה ששונאים אותי, אני לא מסוגלת להוציא מילה ואז אני בורחת. אני כל הזמן מרגישה את העיניים בוחנות אותי, מסתכלות עלי וצוחקות עד שזה משתק אותי לחלוטין. ואינני יודעת אם זה קשור אבל גם בלילות יש לי בעיה של להירדם כשאני חושבת יותר מידי על העפעפיים שלי ואני לא מסוגלת לא לחשוב עליהם כל הלילה, ואני לא נותנת לעצמי לפהק, פשוט עוצרת כל מהלך שלי שימנע מימני שינה, וזה מאוד מטריד. מה עלי לעשות? אני ממש מרגישה רע.

היי רוני. אולי כדאי לך ללכת לטיפול באמת אבל בלי קשר יש טכניקה מעניינת שנקראת "התכוונות פרדוקסלית" שקראתי עליה בספר של ויקטור פרנקל.לי אישית היא עזרה בנדודי שינה. זה הולך ככה:בגלל שפוחדים ממשהו אז זה רק מחזק את הפחד כל הזמן.כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה צריך להתכוון ולחשוב על הדבר שמפחיד אותך בהקצנה ובהגזמה(עדיף עד כדי גיחוך,הומור כמעט תמיד עוזר). לא הבנתי בדיוק מה קורה עם העפעפיים שלך אבל לדוגמא אם את ממצמצת בהם הרבה אז תנסי למצמץ יותר חזק ויותר מהר,ואז תראי שאת לא מצליחה לעשות זאת ונרדמת מהר.או שכאילו תנסי לא להירדם בכוח ואז תראי שאת נרדמת. כמובן שזו שיטה שמטפלת בסימפטומים ולא במקור לבעיה(שבשבילו כאמור מומלץ ללכת לטיפול) אבל היא עזרה לי ולעוד אנשים אז כדאי לנסות. מקווה שעזרתי