הקלף האחרון

היי אודי... מתבוננת במגדל הקלפים הזה- כל הקלפים שממתינים לך ופוחדת כבר כמה ימים להניח את שלי. כ"כ זקוקה אבל פוחדת שזה יקרוס. שתקרוס. איך אתה מצליח להכיל את הכל. איך אתה עומד בזה. איך. מרגישה כזו לא מתחשבת שכותבת. כל הזמן דואגת ומלאת אשמה. המילים המכבידות שלי. יש להן משקל. מילה אחת, הברה אחת, מיליגרם אחד יותר מדי והכל יפול. בגללי. סליחה על המילים. על המשקל. על השטח. רציתי מילה יצאה לי רכבת. רפאים

מצטרפת -במובן מסוים .

הי רפאים מותר להתפרץ? רציתי לספר שכבר זמן מה אני שואלת את עצמי מה עולה בגורל ביתך החיצוני והמופנם, האם מצאת לך כבר פינה חמה לנוח בה או שאת עדיין נעה ונדה. וגם רציתי להוסיף שלפעמים קלף נוסף יכול להדהד לעוד קלפים נחבאים ולתת להם תעוזה להסתכל במראה, או שקלף לפעמים יכול לעזור ליצור סידרה, חבורת קלפים (שמחה ומאושרת...) שגדולה (ויוצרת סימביוזה), יותר מכל קלף בפני עצמו. או אומר זאת אחר, בעיני הקלפים שלך בונים ולא ממוטטים נוגעים, מקרבים, מצחיקים, מהרהרים אבל ממש לא ממוטטים... להתראות (-: גלי

היי רפאים, אם קיים דבר כזה משקל עודף חיובי, אז כן, למילותייך עודף משקל חיובי וחינני, הם לא מכבידות, ואין בהם סכנת קריסה. ואל תשכחי - אודי לא לבד, יש לך גם אותנו, המוכנים לשאת בנטל, כך שהעומס מתחלק שווה בשוה, (כמעט..) וחוץ מזה, די נעים להצטופף בתוך רכבת המילים שלך.. שלך, גליה.

לאודי,רויטל, גלי (עדיין) וגליה... אני מודה לכם על המילים ועל המקום שנתתם לי פה (ולשאלתך גלי- עדיין נעה ונדה אנוכי) זה לא מובן מאליו עבורי... וגם לדעת שאני לא הקלף האחרון. ושיש פה אתכם ואתם רואים אותי. שאני לא חייבת להתכווץ. נורא התרגשתי ועיני דמעו ממש ולכן לא יכולתי לכתוב. שוב להאמין קצת בעולם. הכנות הזאת. להיות עצובה לרגע ולא מדוכאת. זה הרבה בשבילי. וגם מאוד מבלבל. תודה לכם שאתם פה מכל הלב, קיבלתי מתנה נדיבה ממכם. רפאים