מחסום הבושה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

02/09/2009 | 06:14 | מאת: ofer2040

שלום וברכה! הנני גבר בשנות ה-30 לחייו. זה שנים שהנני סובל ``מגינוקמסטיה`` (שדיים דמוי שד נשי), הדבר היה כמחסום בתחומים רבים במהלך השנים, הקשר הזוגי הראשון שלי היה מאוחר מאוד בגלל הבושה שחשתי, ויתרתי על שחייה בים ובבריכה שכה אהבתי בשנות ילדותי כתוצאה מהבושה. לאורך השנים חשתי תיסכול רב כתוצאה מהבעיה, לגשת לרופא לפתור אותה היה בעיני קריעת ים סוף, הבושה לא איפשרה לי זאת. כיום הנני אדם נשוי מזה כחמש שנים, יש לי ילד בן 4. אני הנדסאי במקצועי. לפני כחודש החלטתי לעבור ניתוח לתיקון הפגם שמציק לי. אני מלא התרגשות נוכח ההמתנה בפעם הראשונה לייעוץ עם הפלאסטיקאי כמו גם מלא בבושה בעקבות הצורך להחשף בפני הרופא. אני חש שאני חייב את השינוי הזה לעצמי, אין לי ספק כי לאחריו חיי עומדים להשתנות. הדימוי העצמי שלי כגבר יתחזק באופן משמעותי, אני יוכל לחזור לדברים שכה אהבתי כילד כמו ללכת לים ולבריכה מבלי להתבייש בגופי. הדבר שמציק לי הוא שאיני יכול לחלוק את ההתרגשות הרבה שמציפה אותי נוכח השינוי שאני עתיד לעבור בקרוב, זאת מכיוון שאני מתבייש מאוד לדבר על כך אפילו עם אישתי, בפרט עם חברים. נוצר מצב שאיני יכול לחלוק את השימחה, את הציפיה לבדיקה ולניתוח שאחריה, את החששות. אני מרגיש שזה חסר לי הפורקן הזה. מהם הכלים לשבור את הבושה? בערכה רבה ובתודה מראש, עופר

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עופר, מרגש לשמוע על התהליך שאתה עובר ועל ההכנות וההתלהבות אל מול השינוי בעקבות המתנה שאתה נותן לעצמך. במקביל, תחושת הלבד, כאשר אתה מלא כל כך, קשה ומתסכלת. אין כתובת לא לשמחה ולא לחששות. ראשית - אתה משתף כאן בחלק מתחושותיך. זו התחלה טובה. שנית, אני בעד לשתף את רעייתך בהתרגשות שלך מהניתוח וגם על תחושת הבושה והמבוכה. גם החשש... אתה נשמע לי אדם המחובר לעצמו. יפה אתה מתאר את הצורך בלחלוק את תחושתייך. לך גם על זה... בהצלחה! (ואתה מוזמן לספר כמה שנכון לך), אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית