נר על החלון...?

היי אודי שלדג הלייל... תודה על הפישינג. אכן בדבריי היה אזכור סמוי של להקת הקליק. נורא נהנתי שוב להזכר גם בקליפ ההזוי. איזו להקה משונה ונהדרה... ולגבי הנר על החלון...אמ... לפני כן אומר שאני מודעת למזימה המוסיקלית שמנסה להשיג אינטגרציה בין נר האשכבה לנר ההשקמה. אבל הפתרון של נר על החלון כאקט מגרש חושך ומזמין אור בעייתי לי מעט. הנר על החלון מזמין גם זאבים טורפים. כל חיי פגשו אותי זאבים אולי בגלל שאני איזו גרסה מודרנית של כיפה אדומה. כולם חפצים לאפסן בי את השדים שלהם כולל הגמד המוסרי שקיפד את חיי. מיד אחריו הגיעו רופא מדקר שנצמד אלי באופן מעורר חשד וגיניקולוג שהביט בי כמו איזה תיכוניסט מאוהב, לא היה לו שום עניין לעזור לי וטען בזמן הבדיקה בהתפעלות גמורה שיש לי **** בתולי וטהור. אחרי הבדיקה אמרתי לו תודה. והוא אמר לי : לא, לא, תודה לך!!! וזו רק רשימה חלקית וצנועה של זאבים תורנים. אז נר על החלון...? על החלון שלי אני צריכה כנראה להציב קלצ'ניקוב עתיר בתרמילים- כאלה שרשומה עליהם אפילו איזו כתובת... רפאים

הי רפאים, מקווה שזה בסדר שנדחפת לך לשיחה עם אודי (תמיד מציצה לשיחות שלכם ואפילו קצת מקנאה). מרגישים את הגועל שלך מהזאבים... אבל את יודעת, מרגישים גם את הכוח שלך. כמו שכתבתי לך כשהופעת והיה חשוב לי להגיד לך שאת מאד נוכחת וכלל לא "נראית" כמו רוח רפאים. אז גם כאן, העוצמה שלך, היכולת לראות את "הזאבות" שלהם, לגחך עליה ולכן גם להשמר ממנה. נשמע שאת עושה מהם כבשים, זאב אחרי זאב... (זה חלק משיר אהוב עלי). נשמע לי מוכר התיאור שלך, נדמה לי שפעם תיארת את עצמך כמי שנראית ילדה, גם אני כזו, והמראה התמים, האובד מעט, הרך, מזמין זאבים ומזמין גם (לפחות אצלי) אבירים עם סוס ושריון נוצץ שדוהרים להציל ולשמור. לא ברור מי מהם צופן סכנה גדולה יותר. לעצמי השלם. אז שמרי על עצמך ובלי רובים הם מסוכנים גם לילדה שיורה בהם י.

היי לך ילדה ואשה, את בטח לא נדחפת לשיחה ואת תמיד זכורה אצלי כראשונה שראתה אותי- ואני מודה לך על כך. אני גם קוראת כל הזמן את ההודעות שלך שמתאפיינות בשלווה והנחת הבהירה והסקרנית הזו שמייחדים אותך, אבל עדיין לא בטוחה בנוכחותי כדי להגיב. זה אולי עוד יבוא בהמשך. וזה מעניין שכשראיתי את שמך לראשונה מאוד הזדהתי כי זה באמת קונפליקט שאני עד היום מתמודדת איתו- מוגנת או נחשקת- זה כאילו פיצול ששומר על החלקים האלה. ונראה לי שאת באה ממקום שמחבר אותם, שלם איתם ולא נלחם בהם יותר (או לפחות מקבל אותם לפרקים...) זו באמת לא חייבת להיות סתירה זה יכול להיות דיאלוג. אבל נורא קשה לזהות מתי זה אביר ומתי זה זאב. ואולי אפשר להגיד על אותו משקל של שמך- אביר וזאב. תמיד צריך לעמוד על המשמר.יש אבירים מתחזים. יש זאבים שאפילו לא יודעים שהם זאבים. ואז איך אפשר להתמסר, להסחף...? אז לפעמים עדיף להדוף. כי זה פחד נורא גדול ליפול לידי זאב. והם אכזריים ואיומים קורעים לגזרים ומשאירים צלקות עמוקות. ואצלי אף פעם לא בא הצייד הטוב ללכוד אותו. אז אני נעלמת במקום. קופאת. מרוב תדהמה. בהערכה רבה (נורא מצא חן בעיני הרעיון שלך של הזאב שהופך לכבש- אני חושבת שלשפה יש יותר כוח ממני...) ושוב תודה לך ילדה ואשה, נתת לי הרבה כוח רפאים

היי רפאים, היי אשה וילדה, רפאים - נסיתי לכתוב לך אתמול, התברר ששכחתי את הסיסמה,(באמת מתאים לי..)נאלצתי לעבור את כל תהליך ההרשמה מחדש, ובשביל מסורבלת ואיטית שכמוני זה היה בלתי נעים( בעליל )לא חשוב.. האמת כל פעם כשאני קוראת אותך מתעורר בי החשק לכתוב לך, ובכנות גמורה לא מצליחה לגייס מילים, שיתאימו לרוח הקרב העדין של כתיבתך. מה שבטוח אני קוראת קבועה שלך. ואם אפשר להוסיף, גם נהנית מהדרך, בה את מעלה את התכנים, קשים ככל שיהיו, קצת בציניות ובלי התלהמות, משהו מעין השלמה עם גורל קבוע מראש ובלתי הפיך.(ואולי אני טועה?) ילדה ואשה כתבה לך מאוד יפה, ואין לי אלא להסכים לכל מילה שלה. אני מקווה שלא שידרתי פסימיות יתר, בכל מקרה, אוסיף גם אני בקשה צנועה - שמרי על עצמך! (עם או בלי קלאצ'ניקוב) גליה.

היי גליה, שמחה להכיר אותך ודווקא הנסיונות להתגבר על הקשיים הטכניים מוערכים מאוד על ידי (טכנופובית שכמותי- הנני גם...). הדברים שלך מאוד נגעו בי- אני תמיד מצטערת על כל שורה שאני כותבת כי חשה שאני בלתי מובנת לסביבה ולכן זה ריגש אותי שזה מצליח בכל זאת לעבור החוצה. את בטח לא שידרת פסימיות- אני בתהליך מנוגד של השלמה- מלחמה ולא יודעת כבר מה עדיף- ובכל מקרה אני חשה כאם כל התחתיות כך שקשה לדרדר אותי מטה יותר מהיכן שאני ממוקמת... בכל מקרה תודה לך על תגובתך ואני תמיד אשמח לקרוא אותך. רפאים

איך שכחתי... וזה כבר קצת שייך לעץ קודם, נו... רציתי להזכיר את ינשוף הדגים החום – הקטופה http://tinyurl.com/kleoxs גם ציפור לילה, גם ניזונה מדגים, זה אינו מתחרה עם הביטוי הייחודי "שלדג הליל", אבל פשוט כדי לומר שזה וזה אינן סותרים. לא סותרים? המממ... מעניין... ליל מנוחה סוריקטה

סוריקטה יקרה, צטטתי את קולות הקטופה מויקיפידיה. יש לו עוד משפט נוסף בארסנן "הו-הו-הו" (עם שורוק). לפעמים נדמה לי שמילותיהם של החיות הרבה יותר משמעותיות משלנו. אנחנו בעלי השפה כל הזמן מתחבאים מאחוריה. למדנו לדבר ועדיין לא למדנו לומר. בשפתם תמיד יש התכוונות. אולי אפסיק לדבר ואאמץ את שפת הקטופה? כל הזמן פרשנויות. כשהתחילה השפה נגמרה הבהירות. ציפור נדירה הקטופה, כמעט ונעלמה. אך למרות יהלומיותה אני עדיין נוטה יותר לכיוון שלדג הלייל. משהו במקור הארוך נראה לי בעל סיכויי הצלחה גדולים יותר לשליפה. כמו איזו רשת דייגים. יש בזה אולי אפילו משהו יותר אימהי, יותר מתכוון. בקטופה יש יותר אפקט של דואר שליחים. הוא אוחז את הדגים ברגליו. יש בו אלמנטים (ויסלחו לי כל הקטופות) קצת רצחניים. העיניים המרצדות התזזזיתיות האלה. מבהיל. לא ברור לי אף פעם על מי הוא מסתכל. אני לא מתקשרת טוב עם ינשופים. אולי פשוט קשה לי להתרגל לציפורים משוכללות ואני מעדיפה את המודלים המיינסטרימים המסורתיים. אולי אני בכלל מקשיבה לצליל של המילה ולא למשמעותה. 'שלדג הלייל' פשוט מתנגן לי יותר טוב. בכלל- שלדגים נראים לי תמימים יותר, ענוגים יותר ואפילו מעשה הצייד נראה כמו איזה קורס תעופה שמעניקים לדג ותו לא. אחר כך כמובן משחררים אותו במימי האוקיינוס... אבל אני שוב פעם מודה לך סוריקטה על ההשקעה והידע החדש שהענקת לי במדעי הטבע. ואת צודקת. אולי לא צריך בעצם להכריע לגבי זהותה המדויקת של ציפור הלייל...? בקרוב אעבור לעץ השני על הזאבים ואולי אפגוש אותך שם שוב... רפאים