עזרה דחופה- סיוטים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
השתתפתי כמפקד לוחם במלחמת לבנון השניה, מול עיני מתו לי חיילים ביניהם חיילים שלי שטיפלתי בהם והתפרקו לי מול העינים, התנהגתי כגיבור כאילו זה לא השפיע עלי כלל, לא רציתי ואיני רוצה שיכירו בי כנפגע וכדומה משום שאני רוצה להמשיך ולשרת כמפקד ולוחם במילואים, מאז עד עתה המשכתי כרגיל לשרת במילואים, אך הסיוטים מאז לא מרפים ממני, אני קם מידי לילה נסער והתמונות לא משות לי מבין העיניים, אני רואה את הזוועות כל יום מולי ובצורה חיה. איך אני יכול לטפל בעניין מבלי לפגוע בעתידי לחיים נורמליים תוך המשך שירות למדינתי כאדם נורמטיבי? אשמח למענה
שלום שועל, ראשית, קבל את הערכתי הכנה על יכולת הנתינה שלך. שנית, אתה מתאר תסמינים פוסט-טראומטיים האופייניים למצבי קיצון כמו שעברת. פנה לעזרה מקצועית בהקדם. לדעתי - את היכול להרגיש בנוח להשתמש באנשי המקצוע של הצבא ומשרד הבטחון (הן מבחינת מימון והן מבחינת אנשי מקצוע מיומנים ביותר). אתה תרמת את חלקך, עכשיו תורך להעזר והמדינה יכולה לעזור. מנסיוני - עליך קודם כל לדאוג להעלמות התסמינים הפוסט טראומטיים. ייתכן שתוכל להמשיך ולשרת כלוחם, וייתכן שעדיף יהיה לך דווקא להתאושש ולנוח - את זאת ניתן יהיה להגיד בהתאם למאפייני אישיותך ולחומרת הבעיה. אם ממש קשה לך להעזר בגורמי הצבא - פנה לטיפול פרטי. אבל אל תזניח את בריאותך. אני משוכנע שתוכל לחיות חיים נורמטיביים ותורמים. בהצלחה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
