דילמה

לאודי שלום, לפי מה שקראתי, הטיפול היעיל ביותר לדיכאון הוא CBT בשילוב עם טיפול תרופתי. אני כבר 8 שנים בטיפול דינאמי (לא "חפירות", אלא התמקדות ב"כאן ועכשיו"), הקשר ביננו טוב (סוף-סוף, לאחר הרבה שנים של מאבקים...), המפגשים איתה הם "פסגת השבוע", וקשה לי לראות את עצמי נגררת משבוע לשבוע בלעדיה. מסתבר שהטיפול מועיל לי בתחומים מסוימים (אם כי עדיין קשה לי להגדיר בדיוק מהם), אבל הוא ממש לא מסייע לי למצוא טעם לחיי ולצאת מהמעגל האין סופי של דכדוך, ייאוש ובכי. תקווה היא מילה שנמחקה מזמן מהלקסיקון שלי, אבל הטיפול הנוכחי לא מצליח להשיב לי אותה. מה עושים ? נפרדים למרות הקושי ומחפשים מטפל אחר? מנסים טיפול נוסף ממוקד יותר במקביל לטיפול העכשווי (ואני יודעת שאין מטפל שלא יזדעק לשמע הרעיון...)? אולי כדאי לקחת הפסקה, לטפל בדיכאון (כאילו מדובר רק במצב זמני וחולף...) ואז לחזור למטפלת הקודמת? מה אתה מציע?

תודה על המענה. אפשרות של טיפול תרופתי עלתה מספר פעמים, ונתקלה תמיד בהתנגדות עזה שלי. אני מסרבת אפילו לשקול זאת. כשהעליתי בפניה את האפשרות לשלב טיפול נוסף היא נפגעה וטענה שזה לא מומלץ, אם כי היא תמשיך לקבל אותי גם אם אלך לטיפול נוסף במקביל. בכל אופן, אני לא מתכוונת לדווח לה על כוונתי לפנות לטיפול נוסף כי אינני רוצה לפגוע בה ולאבד אותה. מדבריך אני מבינה שאינך שולל אפשרות של שילוב CBT בטיפול הנוכחי, אך למה כוונתך ב"שילוב אסטרטגי"?