כאילו נגמרו לי החיים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/08/2009 | 20:19 | מאת: טלי

אנא עזור לי אני נשואה 19 שנים ועוד 5 שנות חברות יש לנו שני ילדים רגישים המטופלים אצל פסיכולוג עקב משבר קשה שפקד אותנו כמשפחה לפני כ 5 שנים המשבר כלל גם נסיון התאבדות של הבעל שמאז הקריסה הכלכלית והמשבר הרים עצמו ומצא עבודה מאתגרת ומכניסה. עברנו טיפול זוגי ארוך שבסופו יצאנו מחוזקים מאד, אך עברו ה5 שנים ועכשיו הוא אומר שהוא מרגיש חי מת שהוא ניסה בכמה חודשים האחרונים אבל זכה מימני לביקורות וכעסים שצפים וגורמים לו מחנק וחזרה לימים חשוכים, הוא החל בטיפול אבל באויר הרגשתי שהטיפול הוא בשביל לדעת איך לסיים את הקשר. אני מפורקת כי אני מאד אוהבת אותו הוא טוען שלא הרגיש ככה ושעכשיו הוא לא יכול להתאמץ יותר, אני לא יודעת מה לעשות הוא ביקש שהצטרף אליו לטיפול כדי שגם אם זה יגמר זה יגמר יפה כי אני מאד חשובה לו וגם הילדים. אני לא יכולה לחשוב על חיי בלעדיו, קשה לי עד מאד האם אתה רואה סיכוי לאחות את השברים? האם כדאי ללכת לטיפול איתו אף כי ההרגשה שלי שהוא רוצה אותי שם רק בכדי שזה יסתיים בטוב ולא בגלל שהוא מנסה באמת לשמור על המשפחה. תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טלי, אני חושב שבכל מקרה כדאי להגיע לטיפול על מנת לדבר ולבדוק את הדברים. נוכחותו של איש מקצוע מגבירה את הסיכוי שהשיחה תנווט לכיוון מועיל. אפילו אם מדובר ברצון לסיים את הקשר יפה - גם זה חשוב וצריך לדעת איך לעשות זאת. למרות הקושי - לא נגמרים החיים ואני משער שניתן להמשיך ולחיות. אם תחשבי על זה כך - תגיעי ממקום פחות מבוהל ולוחץ, מה שאולי (באופן פרדוקסלי) יגרום לו להאבק יורת כדי לשמר את הקשר. אני כמובן חושב שיש סיכוי, אולם איני יכול "לחתום" על כך. על פי תאורך - לא הייתי מוותר על האפשרות להלחם על הקשר במסגרת הטיפול. בהצלחה, אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית