מצוקה! שלום אודי

שלום אודי אני נמצא בבלבול אדיר ובחוסר מנוחה מוחלט אם עצמי הבעיה הגרעינית היא בזהות המינית והבאתי על עצמי בתוליות מאוחרת חוסר סקס מוחלט, וזאת עקב: א.פחד עז מסקס ראשוני עם בנות בגיל כה מאוחר וכל החקירות והשאלות מהצד השני שינבעו מזה סביר להניח, ב.המחשבה המטרידה האם אני לא נמשך לבנות בכלל? האם אני לא יודע אם אני אוהב את זה כי אף פעם לא ניסיתי? האם אני מפחד מבנות? ג.האם אני הומו כי אני יודע שאני נמשך לבנים אבל המשיכה היא מאוד ממוקדת רק לפי שיער הראש בלבד (הזוי הא???) אם השיער הוא ארוך או לא לטעמי אז לא נמשך בכלל. גם על הגוף אני לא מסתכל בכלל, רק על הראש וכך גם ברחוב כשאני מסתכל, וכן אני מסתכל גם על בנות ברחוב אך לא יודע אם כי הן יפות או אם כי זו משיכה, אני לא מרגיש יכולת לבוא ולהתחיל אם בחורה פתאום אחרי שאף פעם לא עשיתי את זה. פעם אחת הייתי עם גבר חבר טוב לא היה שם שום רגש או משהו רק חדירה שלא היתה נעימה כזכור לי. אני מרגיש שהמשיכה לגברים היא יותר במחשבה ויצירת הפנטזיה, כי גם אם אני מדבר עם גברים אחרים אז אם רוצים להיפגש אני בסוף תמיד דוחה את ההצעה גם אם אני מרגיש חרמן אש, כי אני חושב שאם אלך על הקטע של הגברים הלך עלי בחיים, תמיד אתחבא תמיד אתבייש בעצמי ומהמשפחה והחברים שנשארו, וגם לא תהיה לי הזכות להקים משפחה ואני כל כך אוהב ילדים אני דוד מגיל 10. אני איפשהו מרגיש לא יודע להסביר שכן קיימת פירצה בשבילי להיות אם אישה אחת שאני יאהב אבל אני כבר לא בטוח אם זו רק יד הדמיון או איזשהי אינטואיציה. כל המחשבות האלו אני מתעורר איתם והולך לישון איתם כל יום ואין יוצא מן הכלל. וזה משפיע על כל הביטחון העצמי הן במגורים -פחד להתרחק מהבית של אמא(כרגע אני במרחק חצי שעה נסיעה ממנה) והן בעבודה- פחד לעזוב מקום עבודה ולהתחיל במקום חדש גם אם כבר לא טוב לי שם ואני מרגיש שאני לא ממצא את עצמי, וכן קיים גם הריחוק מחברים ואיבוד קשרים עם אנשים יקרים מאוד שפשוט פחדתי להיחשף אז ברחתי ואני ככ מתגעגע אליהם ומרגיש לא בסדר. הרבה שקט הרבה תימהון חוסר שקט נפשי, מתח תמידי, חוסר מוטיבציה להתקדם, שימוש רב ברסקיו...אלו התחושות. כשהשותף שלי נמצא עם חברתו החדשה אני רואה כמה שזה לוהט להם(לא שאני נמצא איתם בחדר חס וחלילה), אתה יודע פשוט רואים. וזה כמה פעמים ביום ואז אני נלחץ כי אני אומר לעצמי שאני בחיים לא אהיה מסוגל, ואז אני בורח מהבית כדי להתרחק מהסיטואציה. הוא החבר הכי טוב שלי ואני לא מצליח לפרגן לו בקשר אליה כי קשה לי וזה כואב לי ומכעיס אותי. מצטער על האורך ושבילבלתי אותך כמו שבילבלתי את עצמי. אני רוצה אודי במיידית להתחיל טיפול ואני לא יודע לאיזה מטפל לגשת. קיבלתי כמה המלצות אבל אני לא יודע אם אני זקוק לטיפול סרוגייט? פסיכולוג קליני? סקסולוג? פסיכיאטר? אם יש באפשרותך לכוון אותי אודה לך מאוד, אם תיתן איזה זריקת עידוד קטנה אודה לך עוד יותר כי אני זקוק לזה, רוצה להתחיל לחיות, זועק את זה, די לשרוד שרדתי מספיק והותר. תודה ויום טוב נועם. נ.ב- אני בן 32 שכחתי לציין רווק מן הסתם...