לאודי- אני בסדר???????

היי אודי, מקווה שאתה מרגיש טוב ומתאושש... למה אני כ"כ נבהלת מהמחמאות ה'מפוקפקות' האלה? אולי בגלל שאני מרגישה שזה רק מגדיל את הפער בין ה'אני' המתפקד ל'אני' המרגיש? שאי מונעת מעצמי לטפס מעלה כי אז השקר יתפרש עוד יותר לצדדים? באופן די חולני אהבתי את מה שקרה לגוף שלי בחודשים האחרונים. שהפסקתי לאכול הגעתי לתת משקל ונראיתי כ"כ פתטית עד שהרופא שהלכתי אליו היה בטוח שאני בת 16. הרגשתי סוף סוף איזה סינכרוניזציה. העטיפה שלי מרמזת סוף סוף על התוכן. ובשבוע האחרון חזרתי לאכול, עליתי במשקל למשהו קצת יותר תקין וזה עוד יותר מבעית אותי. הלכאורה הזה. היה לי פעם מטפל (אחר) שאמרתי לו "אני לא אתן לך את הסיפוק הזה לראות אותי מתקדמת..." . הוא קרא לי סדיסטית. אני קוראת לתאבון שלי תאבון סינטטי- שהוא תוצר של תרופות ולא משהו שבאמת בא מבפנים מתוך איזו תאוות חיים. הוא מקרי. עד אז לא היה לי באמת תאבון. אני מרגישה שהשד שלו לא עוזב אותי. אני מתעוררת איתו בבוקר והולכת לישון איתו. לא מאמינה לכל אשר התרחש. לא מסוגלת יותר לקרוא מילים ששמו או שם משפחתו נמצאים שם. ישר חוטפת התקף חרדה ורוצה למות. כל הזמן פלאשבקים. אני רועדת. לא עוברת יותר ברחוב הזה וברדיוס של לפחות חמישה קילומטר משם. לא מצליחה להתאושש מהזיהום בגוף שלא עובר לי כבר ארבעה חודשים. אני לא יודעת מה לעשות. אולי צריך פשוט לוותר ולמות. למה זה קרה לי. רפאים