.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ההודעה שלך התקבלה בהצלחה
היא נמצאת כעת בבדיקת עמידה בנהלי הפורום
ההודעה צפויה להתפרסם תוך 24 שעות ממועד הגשתה
במידה וההודעה לא פורסמה בתוך 24 שעות, מומלץ לעיין שוב בנהלי הפורוםולהעלות את ההודעה מחדש.
אין מוצא!- קצת קשה להסביר את התחושה הזו, אבל- המקום אליו הגעתי,הוא ללא מוצא! כמו מוצמדת לקיר, הקנה נוגע ברקה. והאצבע על ההדק! לא פוחדת מהבום- מייחלת לו. סופרת שוב ושוב, אחת שתיים שלוש... עוד אין בום, אבל גם לא נסיגה. עוצמת עיניים, ולופ של סרטים רצים לי בחושך. לא יכולה לזוז, משותקת. והציפיה למה שיבוא בכול מצב, ארוכה ומייגעת. מרגישה- שלא רק רואה את הסוף, אלא- שהוא נוגע בי. ולא יכולה שלא לחשוב, שסוף סוף משהו טוב, נוגע בי! אחת שתיים שלוש... ובום! שיגיע ויגאל אותי. שהשקט יהיה בתוכי- ורק השקט!!! לא להרגיש עוד= למות!!!
מדןע לעלות הודעות המדברות על אובדנות עכשיו בחופש הגדול שבני נוער משוטטים ועם עוד זמן פנוי.
הי נקודה, תאור מצמרר. אבל בתוכו, באופן מפתיע, יש גם את השקט והנחמה. באופן מוזר את מקשרת זאת למוות והרס, לגאולה שבחידלון, והמשאל ההזו למשהו טוב, שמפסיק את הכאב - זועקת ממך. רק בקשה לי - על מנת שלא להבהיל בהודעה אובדנית, נסי להמנע מתאור פלאסטי שיכול להשמע כאילו הוא מתרחש בפועל. נסי לכתוב את רגשותייך, זה עובר די טוב גם ללא קנה. שיהיה לילה שקט, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
