.

אין מוצא!- קצת קשה להסביר את התחושה הזו, אבל- המקום אליו הגעתי,הוא ללא מוצא! כמו מוצמדת לקיר, הקנה נוגע ברקה. והאצבע על ההדק! לא פוחדת מהבום- מייחלת לו. סופרת שוב ושוב, אחת שתיים שלוש... עוד אין בום, אבל גם לא נסיגה. עוצמת עיניים, ולופ של סרטים רצים לי בחושך. לא יכולה לזוז, משותקת. והציפיה למה שיבוא בכול מצב, ארוכה ומייגעת. מרגישה- שלא רק רואה את הסוף, אלא- שהוא נוגע בי. ולא יכולה שלא לחשוב, שסוף סוף משהו טוב, נוגע בי! אחת שתיים שלוש... ובום! שיגיע ויגאל אותי. שהשקט יהיה בתוכי- ורק השקט!!! לא להרגיש עוד= למות!!!