למה לבד?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי רוצה לשתף ואשמח לדעתך. כל פעם שקצת קשה אצלי ב"ממלכה" אני מתרחקת ובוכה אני נעלמת רחוק מביתי רחוק מכל מי שמכיר אותי לא משנה מה המצוקה אני לא יודעת לחלוק אותה זה משאיר אותי להתמודד לבד מבחינתי אין עבורי אף לא אחד אני לא שואבת בטחון כלל אני לא מרגישה שאי פעם אוכל אני מסתכלת על החיים סביב אנשים משתפים מדברים וחולקים מראים רגשות בפני אחרים ואני חיה עם עצמי עם מה שאני חולקת איתי כאילו אסור לגלות לשתף כאילו שבעצם הכל נורא כיף כשהמצב עמוס ריגשית אני קצת מתקשה להשקיט יש ימים שאני נשברת ובכח ובדמעות מספרת אך ללבד שלי חוזרת(סוג של מפגרת? איך לומדים לעשות אחרת?( כי כשייש רצף ש ל ארועים קשים ואחד אחרי השני הם צצים אני מרגישה שאני מוותרת שכל כך קשה לי אך לא אומרת פשוט איך לדבר על העצב אני לא זוכרת
שלום דינדין, אני משער שהלבד נותן אשליה של התמודדות וקשור לפחד עצום מהזדקקות לאחרים. המחיר הוא לבדיות נוראית. קיומית. אבל ראי כיצד פתחת את מכתבך: "אודי, אני רוצה לשתף...". זה יפה בעיני. אולי רמז לבאות, לצורך שתרשי לעצמך לבטא יותר ויותר... ואת מוזמנת לדבר את העצב, להזכר איך... שלך, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
