אין

היי אודי, אני יודעת שזה לא הכי מתאים לפורום הזה, אבל.. יושב לי על הלב.. והכאב מכווץ.. וחותך.. החברה שלי - הרווקה הכמעט אחרונה, הודיעה לי שהיא מתחתנת.. ו.. באמת שהכי שמחתי בשבילה.. מכל הלב, והתרגשתי מאוד.. מאוד.. ועם זאת.. ואני מתביישת נורא להגיד את זה.. אבל.. זה גרם לכאב עצום בתוכי.. לא שהיא מתחתנת (זה הדבר הכי משמח שיש), אלא שאני נשארתי באופן רשמי הרווקה היחידה - האחרונה.. זאת שאפילו חבר אין לה.. אני יודעת שאני כבר גדולה, גדולה מידי.. והזמן לרעתי.. אני יודעת בתוכי, שקשר זוגי כנראה לא אצליח לשמור.. מה שאומר שאשאר רווקה.. זה קצת איכשהו מזכיר לי את השיח של מיקה וטימי.. כל החברות שלי נשואות פלוס ילדים.. ואני.. אי שם מאחור.. סוחבת את עצמי.. ביאוש טוטאלי מהיכולת למצוא בן זוג, להקים משפחה.. הכאב הגדול הוא, שלאחרונה דווקא כן קצת רציתי.. וכן ניסיתי.. להכיר.. לצאת.. והכשלונות החוזרים שלי, רק מוכיחים לי ש.. אני בלתי אפשרית לקשר.. ומכאן אני כבר נכנסת למעגל של ירידות עצמיות, דיכאון, יאוש, עצב והרבה הרבה הרבה כאב. עדיף איכשהו לנסות להשלים עם המצב, רק שזה כל כך כואב, כואב ברמה כזו שאני כרגע לא יכולה להכיל. שיר

אין לי משו חכם לאמר.. רק.. חיבוק..אמיתי.. אוהבת, ~נילי~

מודה שהצחקת אותי.. (ואני ממש ממש לא צינית).. להשלים עם עצמי.. :) אודי, בחיים זה לא יקרה, אין מצב שאוכל להשלים עם עצמי.. עם מי ומה שאני.. ואולי באמת זאת הבעיה.. כי.. מי יוכל לקיים קשר כשהוא מרגיש כמוני כלפי עצמי.. והנה היאוש תופס מקומו ומתיישב טוב טוב.. שיר