היי אודי.

מתחילה פרשייה חדשה. גבר מדהים נכנס לחיי.. אישיות בלתי רגילה. גבר חלום של כל אישה! אבל אני לא מצליחה להיפתח. לא מצליחה להתמסר. אין לי עם מי לדבר כעת. אין לי את מטפלת שלי. מה עושים? עם מי אדבר? אחת בעיות העמוקות שלי זו הבעיה הזו, והכרתי מישהו.. מישהו באמת מיוחד. אני צריכה אותה. צריכה להירגע.. לדבר ולהתייעץ. דווקא עכשיו היא בחרה לה ללדת ואני להכיר בחור מיוחד במינו. ממש מתוסכלת. ממש צריכה אותה. ממש! אתה חושב שאולי ארים לה טלפון לדבר קצת? ואולי היא עסוקה? אולי אפריע לה? אולי אשמע את התינוקת שלה בוכה? אוף! לא יודעת מה לעשות כבר.. אשמח לעיצה ממך

היי רונה, שאלה לי אלייך... האם היה ביניכם סיכום כלשהו, שקשור לתקשורת ביניכן במהלך חופשת הלידה שלה? כלומר - האם סוכם ביניכם, שאת יכולה ליצור איתה קשר? ואם כן, האם בכל מצב, או רק במקרי חירום?... (טוב, מסתבר שהשאלה שלי הפכה לכמה שאלות, אבל אני חושבת ומקווה ששמה שאני מנסה להבין ברור).

לא שוחחתי עם המטפלת שלי. אני מאושרת שהצלחתי להתמודד בלעדיה. כייף לי איתו מאד, הוא אדם מיוחד במינו. החשש מעט פחת, בזכותו.. ומרגיש לי שיהיה בסדר. מפחיד אותי שלא אצטרך את המטפלת שלי.. שהפרידה תבוא ממני.. אני מפחדת מעצמי. לא רוצה לא לרצות אותה יותר או לא להזדקק לה יותר. משהו בתוכי מבקש להמשיך להיות תלויה בה, להישאר חלשה.. להישאר כמהה לה. אני מתמודדת מצויין בלעדיה, זה קצת מפתיע.. אבל אני בהדחקה גמורה שהיא קיימת. לא מתעסקת עם הגעגוע. חייה על אוטומט.. לא מתעמקת עם הכאב. סוג של התמודדות, לא? לילה טוב..

הי רונה, את יודעת, חלף לי בראש איזה רעיון שכזה. לדעתי, מאד ייתכן שהעיתוי אינו מקרי. נוטה להאמין שפתח נפתח, ואפשרת לעצמך להכיר ולהתחיל קשר עם בחור דווקא על רקע החופשה של המטפלת. כלומר, יכולתי למצוא קשר בין האירועים, לפחות מהעולם המוכר לי. אולי... בכל אופן, מאחלת לך שבהמשך הטיפולי המשותף תוכלו לבדוק איך אפשר גם וגם. גם להיות בטיפול וגם לקיים קשר אמיץ מחוץ לו, כאשר בכל קשר יש מידה מסוימת של תלות. שמרי על עצמך ושיהיה טוב

עלי לציין שבאמת יש משהו בדברייך. המטפלת שלי ילדה בדיוק ביום שהכרתי אותו.. זה מדהים! אני שנתיים בטיפול ובכל התקופה לא הכרתי אדם כה מיוחד, רגיש ועדין.. יש ביננו חיבור מדהים. האמת שקרו עוד מס' דברים ביום המיוחד הזה, אבל אשמו בכל זאת מעט על הפרטיות שלי. למרות הקשר החדש, המטפלת שלי חסרה לי מאד. אני חוששת שהיא תשכח אותי.. פחד ילדותי, אולי לא הגיוני, אבל עדיין פחד.