היי..

אודי יקר ..מה שלומך? אני , הממ..שוב אני .. פה.. אה.. מה יהיה איתי? יש בי המונים של כאב. אז מה עושים? איך עוצרים את זה אודי ? אני לא יודעת. אודי.. אבל אני רוצה רק לעצור את זה. יותר מידיי כואב. וזה מרגיש בתוכי כאילו אני כבר "מתה". מילים ועוד מילים .. מתופפת פה ..מולך , לעצמי , מילים ומילים .. דייי ... עד מתי? ככ הרבה כבר אמרתי , ככ הרבה כתבתי , ועדין יש בתוכי מילים ששותקות כאב, מילים תקועות.. אז איך ממשיכים מכאן? כשהמילים .. לא מוצאות את הדרך.. העיניים קולטות תמונות שמשתוללות בי שוב - מהצהרים , הכל כאילו עובד בראש מהר מידיי ..ממני , יש לראש קצב שונה מהגוף שלי .. יש לי סחרחורת . אודיייי... הגוף שלי מרגיש עייף , חבול .. חלש .. זה מרגיש ש"שעון הכח" שבי אוזל .. שהכל גדול מידיי.. אודיייייי... כואב לי . אי אפשר להגיד רק כואב בלי לתעד הכל? שוב הרגשות האלה שנמצאים בתוכי .. אשמה .. לא אשמה .. מפחדת .. לא מה פתאום.. אני חזקה.. מואשמת .. לא .. מאשימה .. רוצה חיבוק , מילה טובה .. לאלא ..המחשבות דוהרות יותר מהר ממני .. מזכירות ש..אסור ! ואני .. רק רוצה לעזוב כבר את הגוף הדפוק הזה שבוגד בי .. רק רוצה להקשיב ללב , רוצה לשמוע את האמת, להאמין בה , אבל בבפנים יש המונים של כאב ..שמשבשים את כל הקולות . הגוף שלי מרגיש כאב , הראש ממרמר בבכי ילדותי.. רוצה לעטוף את עצמי בשמיכה .. ששומרת .. אבל במקום זה מסתתרת מפני כול העולם שמפחיד אותי כלפי חוצ. אודי .. לא יודעת מה אני כותבת .. עוד ועוד ועוד .. בלי משמעות .. בלי כלום .. אז מה אני עושה פה בכלל? מה אני רוצה ממך? כלפי חוצ נראית נורמלית לחלוטין .בחיי... אבל אני מתחילה להרגיש את השוני שבי בחדות עצומה יותר. כאילו החלק "האוטיסטי" שלי .. יוצא החוצה , ממש תופס בי מקום וג-דול.. אתה יודע אודי .. אני מתכוונת לזה .. שאני מתנהגת כמו סוג של ילדה "אוטיסטית" אם אני מביטה למישו אחר בעיניים זה תמיד יהיה אחרת ממה שיהיה כשאני אדבר ..ויביטו בי . מבטים עליי תמיד מהווים לי סכנה. יש בי איזה סוג של מלחמה .עם עצמי . טוב נו .. לא גיליתי פה איזה סוד גדול לא ? אני במלחמה.נמצאת בתוך קרבות , הרוגים , מתים .. אם מישו ידבר איתי , אני אבחן כל דבר בו, כל מה שיאמר ביננו כאילו וישאר בי ואילו כשאני אדבר אליו .. זה יראה לגמרי אחר. למה ? העיניים שלי יתחילו להשתולל ממקום למקום, חוסר מיקוד טוטאלי , אני אביט לצדדים, לכל דבר רק לא ישר לעיניים .למה ?שמתי לב שבמיוחד בטיפול זה קורה , ה-מון. סוג של ילדה אוטיסטית לא ?.. אודי ? אני מדברת אל האחר אבל כאילו נמצאת בבועה אחרת . בעולם שרק שלי . מרגישה ממש קו מפריד ביני לבין האחר כשאני משמיעה את הקול שלי. אז ל-מה? אני מצליחה לגעת בחלק הלא מפותח הזה שנוצר בי ולהבין , שזה מנגנון הגנה שלי מפני האחר ?.. !!!! איך נפטרים ממנו ?.. הרי אין שום "אבקת קסמים " להתנהגות כזו? אודי , מה קורה לי ? למה אני מרגישה שיש קיר ביני לבין העולם שבחוץ? למה הכל מתרחק לי ? ממני ? רוצה לנטוש את כל החלקים ה"לא נורמלים" האלה שיצרתי לעצמי . אבל לא מצליחה להפסיק להיות כזו . להיות ילדה מוזרה כזו ..שאני . רוצה לוותר על ההגנה הזו , אבל לאיודעת איך. רוצה להוציא את הראש החוצה .. להביט לעולם שבחוץ.. ולא לפחד.. בעיניים כאילו ורואה אנשים נושמים , הולכים , חיים .. ואילו אני .. כאילו והפסקתי לחיות , נעצרתי ..אני רק מתבוננת על הכל מהצד, לעיתים אפילו נתקעת על משו ונשארת בוהה בו .. רוצה שקט , קצת שקט אודי. בלי מחשבות , בלי תהיות , רוצה מגע שירגיע . חיבוק של אבא עם ידיים מחבקות , שלא פוגעות .. כאלה שיעטפו את הילדה האומללה שמרגישה בי כאלה שיעטפו גם את הנערה המפוחדת שנמצאת בי . לא יכולה לכתוב יותר . חייבת אויר . אתה פה? אודי? עוד מצליח להכיל? :-( ..שרית.