אוטופי? לכל חברי הפורום בקשה

הי לכולן (רובנו נשים אז עם הבנים הסליחה), תארו לעצמכן מקום בו נוכל בכל זמן ביממה ובכל יום בשבוע להישמע. לשפוך את הלב, לבכות, לשמוח, לפחד, לכאוב או להתלבט. לקבל אמפטיה ותמיכה או עצה טובה. להרגיש שאנחנו עוזרות לאחרים. לקבל מאיש מקצוע טוב חיבוק וירטואלי ועצה מקצועית. המקום הזה כמעט קיים כאן. כמעט אבל לא. התלבטתי אם לכתוב את זה. כבר מדמיינת את התגובות... אבל חייבת להגיד, כי נמאס לי!!! יש כאן רוב שרוצה ומביא את עצמו בדיוק כמו המקום הזה שתיארתי. הרוב הזה היה יכול ורוצה שהמקום הזה יהיה זמין יותר, שהודעות יעלו בזמן אמת, שאודי לא יהיה עסוק בנהלים התגונות והדיפה. אבל יש כאן כמה, לדעתי 3-4 , לא יותר שלא מאפשר את זה. מביא לכאן ווכחנות, התרסה. רעל. כל הזמן הדיונים האינסופיים הללו, אם אודי מגזים או לא. אם הוא רגיש מדי לנושאים מסוימים או לא. נו בחייכן, לא נמאס כבר? לצורך הדיון בואו נניח שאכן הוא מגזים (בכלל לא בטוח, כי אנחנו הרי לא מכירות את כל התמונה של מה נשלח ומה לא עולה, מי כותבת מה ובאילו שמות), אבל נניח שהוא מגזים, אז מה? מותר לו. גם אני לפעמים קוראת תגובות של אודי ולא מבינה על מה המהומה (או על מה דרכו כאן), גם לי לא עלתה פעם הודעה (בסוף ייחסתי את זה לסיבה טכנית), גם אני פעמים מספר נשכחתי בהמשכו של עץ (כנראה קורה לא מעט) ובעיקר גם אני לא תמיד קיבלתי מה שרציתי, כמה שרציתי. אבל, יש דרך להזכיר, לשאול, להביע אי שביעות רצון או התנגדות. לנהל פורום כזה זו עבודה קשה, סיזיפית, מורכבת. להכיל את כולנו? מישהי הייתה רוצה? מישהי יכולה לעשות את זה יותר טוב? בלי רגישות יתר בשום נושא? בלי שום טעויות? זמינות אינסופית? נו באמת, אין כזה דבר. אז לכל מנהל פורום שהוא יהיו הרגישויות שלו. ואתן יודעות מה מגיע לו שיכבדו אותן. או לפחות לא יציקו דווקא בהן. מי שהפורום הזה מתאים לה שתהנה ממה שיש לו להציע ויש לו הרבה. מי שלא, זו בהחלט זכותה, ויש הרבה מאד פורומים אחרים עם או בלי מנהלים. אבל להשאר פה ממורמרת, זה פוגע בה ופוגע בכולנו. שלכן,

אוטופיה... פנטזיה שמלווה את האדם משחר ההסטוריה האנושית, ועדיין לא הוגשמה. אולי יש אוטופיה בבתי הקברות... מה שבטוח, שקט שם ואף אחד לא מתלונן על הנוף/הבית/השכנים... כל מקום אחר, דינמי ושוקק פעילות לעולם יתלוו אליו גם המתלוננים - לעתים בצדק (ויש כאלה!), ולעתים כי... כי אנשים שפשוט חייבים להתלונן על משהו. התלונות מלוות את האדם משחר ההסטוריה, והן אלה שהולידו - בין היתר - את פנטזיית האוטופיה. את חלום ה"הכל מושלם". וכשחושבים על זה... אבל באמת ובכנות - מי מאיתנו מושלם?... לא אני, זה בטוח. ואם יש מתנדבים מושלמים, נא להרים את היד... כולנו פה יכולים להשאיר הודעות כשנוח לנו, כשמתאים לנו, כשאנחנו רוצים וכד'... בלי להתחשב ביום ובשעה. אפילו בימים שאודי והפורום נחים. זה הכי מובן והגיוני לנו, שהפורום פה, בשבילנו - בשביל כולנו (ואנחנו לא מעטים/מעטות... הקבועות והמזדמנים). וכמו שכתבת - ילדה ואישה - לנהל לבד כזה פורום תובעני (בכל המובנים של המילה), זו מלאכה שדורשת המון: סבלנות, תשומת לב, יחס, חשיבה ו... אנרגיה. המון אנרגיה. אז כן, גם אני תוהה לעתים האם לא מדובר ב"מהומה רבה על לא דבר"... או מה בעצם קורה פה. על מה העלבון? גם לי יש הודעות שלא תמיד נענות, ואני לא לוקחת את זה באופן אישי... אם זה מ-א-ו-ד חשוב לי, אני מעלה אותן שוב. ואני לוקחת בחשבון, שאם הודעה שלי לא עלתה בכלל - זה אולי משום שיש מלא תקלות טכניות, ולא בגלל שאודי מסנן אותי...? אני לא מעלה מיידית הודעה נעלבת/מעליבה במקום... זה באמת יוצר תחושה כללית של מרמור, ועל מה? על משהו שהוא בכלל תקלה טכנית, כנראה? וכפי שנאמר - ותחשבו על זה...

ברור שזה מותר להתלונן לפעמים... ולא התכוונתי ספציפית למישהי מהנוכחות פה, כשכתבתי על כאלה שאוהבים להתלונן... פשוט יש גם אנשים כאלה... אבל כן כדאי לברר לפעמים, אם הודעה לא הועלתה, האם זה משום שאודי החליט לסנן או שמא יש (שוב!!!) תקלה באתר, שגם אותי מצליח לעצבן לפחות פעם ביום עם ההמצאות משוללות ההגיון שלו (דוגמא - לכן התוספת כ"כ מאוחרת).

היי ילדה אשה, גם אני מדיימנת לי אותך מצפה לתגובות.. אך במצב הענינים כרגע, לא נראה לי שיהיו קופצים, ולא שהודעתך אינה ראויה לתגובה, אדרבא.. אני מתכוונת לאותו שינוי אחרון בפורום - גורם מעכב לא קטן לשליחת הודעות או תגובות, במיוחד לעצלנים שבנינו. תראי, נורא פשוט וקל, לומר שמי שממורמרת מהפורום, שתדיר את רגלה ממנו, ובכך נשיג את השקט המיוחל, ובא לישראל גואל.. אבל יש משהו לא הוגן בבסיס הדברים שאת אומרת, בכך שאת שוללת מכל וכל אפשרות של השמעת בקורת, שהיא לגיטימית, בכל מצב ומקום. יש כאן כאלה שטוענות לפגיעות, (לא שאודי ישב ותכנן לפגוע במשהיא במכוון,) גם אם מדובר בתחושת פגיעות סובייקטית, וגם אם מדובר בקומץ קטן של בנות, זה לא שולל מהן את הזכות להעלות את הנושא לדיון. אני מניחה שהיו תגובות מתלהמות כלפי אודי, שבכל מקרה הוא לא העלה אותן,ועל זה אין ויכוח. ועד כמה שיכולתי לשפוט, לא כל התגובות או הבקורות לאודי, היו מתלהמות וארסיות, ועובדה היא, שהן כן הועלו. כולנו מסכימות שאודי עובד קשה ובמסירות בניהול הפורום, וכל החלטה שהוא יקבל לשפר ולהתייעל, תמיד יהיו כאלה שיתלוננו ויקטרו.יחד עם זה,הוא הגיע לכאן בעניים פקוחות, ובידיעה ברורה, שקל זה לא הולך להיות.

הי, קודם כל, הי טימי (מקווה שזה בסדר שאני פונה אליך בטימי, טרם שוחחנו ממש) , הי גליה. אחרי שקראתי שוב מה שכתבתי ואת התגובות שלכן הבנתי שנשמע ממה שאמרתי(אולי) שאסור להעביר ביקורת ואם נעלבים צריך לבלוע ולשתוק או לעזוב את הפורום. אז אם זה הרושם של מישהי - סליחה. אני חושבת שביקורת לגיטימית, היא תמיד לגיטימית (בכל מצב ומקום) ואפילו רצויה!!! וחוץ מזה ברור לחלוטין שזה פורום שנועד לסייע ודווקא לפעמים בנקודות מסויימות בחיים רגישים יותר ומכאן גם נעלבים יותר. אז ברור שתחושות פגיעה קיימות ולא רק שלא התכוונתי שלא יגיעו לכאן אלא אני חושבת שאם הן לא יגיעו לכאן אז הפורום לא שווה כלום ואין בו שום מקום לכלום!!! כלומר בעיני יותר מאשר לגיטימי להגיד "אודי פגעת בי" וכאלה הודעות אני חושבת שהיו לא מעט ואני לפחות ממש הרגשתי שזה מקרב ולא מרחיק. אז לא הייתה לי שום כוונה שתחושות פגיעה לא יגיעו ושוב סליחה אם זה הרושם. הסוג שאני התכוונתי אליו, הוא אלו ש"קופצות" ומגיבות לכל הודעה פגועה (באמת פגועה ובעיני לא משנה אם סובייקטיבי או אובייקטיבי עדיין תמיד לגיטימי ) בקיטונות של "תמיד אודי ככה" ו"אם נחליף את אודי זה יחזור להיות גן עדן". אז לא ההודעות הנעלבות אלא ההודעות הוכחניות והמתריסות הן שמרגיזות (אותי לפחות). וגם שאיך שהיה נסיון לפתוח את הפורום ישר "מלחמה". על זה אני מדברת. חוץ מזה זו היתה הודעה של תסכול. רציתי לכתוב משהו אחר באותו יום שישי, הייתי זקוקה למילים שלכן וידעתי שבמקרה הטוב אקבל תגובות ביום ראשון אחה"צ. אז ויתרתי וזה תסכל אותי והעציב אותי שאי אפשר. י.

הי, ראשית, חשבתי לומר, שוב, שאחד הדברים שמרגשים אותי כאן הוא לראות את ההודעות עולות באופן שוטף בימי הפעילות. האפשרות לכתוב מתי שנוח לי ולדעת שההודעה (אם תקינה ונקלטה במערכת) תעלה באיזה שלב - נהדרת בעיניי. ת'אמת, לפעמים אני לא בטוחה שמגיע לנו יחס כזה טוב. אוסיף, כי היו ימים בהם הודעות שרשמתי התפוגגו להן תוך כדי כתיבה, (שנאמר: "שיט", אהמממ.. סליחה..), ולכן, מטבע הדברים, גם לא נקלטו במסד הנתונים; שלחתי אותן ביום למחרת כפי שנכתבו במקור והן כן הופיעו. האתר לפעמים מצליח להביא ת'סעיף, ומרפי גם הוא יודע להיות שם ...P-: אגב, הצלחתי היום להיכנס בכינוי הקבוע במסלול ה"רגיל", ונחה דעתי :-) אישה ילדה יקרה, לפני כשבוע רשמתי לך הודעה באשר לניסיון שחזור הסיסמא האבודה, אם לא ראית, אסב את תשומת ליבך אליה בשנית: http://img4.yfrog.com/img4/7757/f62106091.png ... סקרנית לדעת אם הרעיון הולך (למרות שחלף זמן וקבצים משתנים, אולי בכל זאת משהו יצא...) בהמשך לדברייך, רוצה לנסות כיוון קצת שונה - ולקחת את ההודעה שלך שמדברת על הפורום, כדי לדבר על העולם המוכר מהטיפול שלי, ובעצם, כדרכי, רוצה במקביל להדגיש את ההבדל בין טיפול לבין פורום: בשלבים מוקדמים יותר של הטיפול שלי, ואוי לי ולב?ו?שה איך שנראיתי, אפשר היה למצוא אותי מדברת ב'החלטיות רבה', שומעת בעיקר קול אחד וכמעט לא פתוחה להקשיב לצדדים אחרים. כשאני מתבוננת על עצמי דאז, אני יכולה להבין עד כמה הטון והסגנון העידו עליי בעיקר, ועד כמה באמת ניתן היה להסתייג ממני, מהתכנים, מההתנהגות. בדרך הזו הצלחתי איכשהו גם להעביר למטפל את תחושת הסלידה שלי ממני... היום הוא יכול לומר לי בגילוי לב, שהיו רגעים לא מעטים בטיפול שהוא חשב לומר די. היום הוא יכול לומר לי שעמיתיו המליצו לו לא לגעת בדבר הזה שהוא אני. אבל הוא החליט שכן. הטיפול שרד הודות לכך שהוא התקיים בשעות תחומות ורק בהן, ובתנאים נוספים כמו תשלום וכד'. ועדיין, אפילו בהיותו של המקום מקום טיפולי, שהוא הוא המקום לעבור את התהליך, אני אומרת שמה שעשיתי לו, למטפל, ממש לא-הגיע-לו. והוא עוד כל-כך בא לקראתי. אבל מה שהיה, קרה בתוך טיפול, איטי וכואב נורא, ושם עובדים, לומדים ומבינים, ושם משנים, ולומדים לבקש סליחה אמיתית ולהוקיר תודה אמיתית. להבדיל, וגם קל וחומר - ממש לא פייר לשפוך/להשליך את כל-המטען-הרגשי-שבאנו-איתו-מהבית (למרות שניתן להבינו) על כל אדם שהוא, ובפרט מנהל פורום אחד ויחיד באשר יהיה. יודעת שקל לומר, ויש מי שאינו מוכן לחלק את העומס בין מקומות שונים, ויודעת שלפעמים קשה להפריד את 'התקלה-הקטנטונת-של-עכשיו' מה'תקלה-הגדולה-והרצינית-מהעבר', ובכל זאת, מולנו נוכח זולת, שאינו אשם בכל הסבל על כובדו, לא אחראי לכל מצוקותינו, ולא חייב לספוג הכל כל הזמן (וגם לא יכול, בסה"כ בן אדם...). וכן, די ברור לי שכמה מילים באינטרנט לא יוכלו לחולל שינוי כאן. בכל אופן, לדעתי, מומלץ מאד להחזיר חלק ניכר מהתלונות שמובאות לכאן, בעיקר לפגישות הטיפוליות. אני מדברת במיוחד על הטענות האופייניות והחזרתיות שאורזות מעבר לפגיעה הנקודתית עצמה גם את כל העולם באותו סל. אתם יודעים... כשמרגיש פה מידי, לפעמים אני חושבת שאפילו סופי שבוע ומנוחת יום שלישי לא מספיקים כדי להחליף אוויר ולרפא פצעים. אבל זו רק דעתי, מעולמי... אומרים ש"פעם היה כאן וגו' ". אני לא זוכרת שפעם היה "כאן" עבורי בית או גן עדן. הפעמים בהן יכולתי להבחין בתחושה כזו בפורומים הייתה יותר בראשית דרכו של האינטרנט ובפורומים בתחילת דרכם. יותר טריות ויותר חדש. המממ.. האם היה מזה גם בראשית החיים, בימים הראשונים? מעבר לכך, אז, לפני כמה שנים בתחילת שיטוטיי ברשת, ראיתי את הדברים אחרת, הצרכים שלי בשלבים ההם של הטיפול היו אחרים. בכל אופן, גלים של התפרצויות זעם עזות ברשת היו-גם-היו אפילו ב"ימים היפים". לדעתי, חלק ניכר מהן נבע מקנאה. וכשהקנאה חזקה כל-כך והרסנית - יש מי שרוצה לחבל לכולם. יש מי שחפץ להימשך למקום של יש ולומר "אם לי אין, אז גם לכם לא יהיה". וקהל רב נסחף ומזדהה... (סוריקטה)

הי, מה שלומך? קודם כל תודה על התמיכה הטכנית (הפעם טכנית, תמיד תמיכה) עניתי לך אז ועכשיו אחרי ההודעה הזו בדקתי ו...אין. אפרופו בעיות טכניות. בכל אופן, כמו שאת רואה נשארתי "ילדה ואישה" כי לא הצלחתי. הגעתי למסקנה שכנראה נרשמתי לא מהמחשב שלי -אלא בעבודה או בלימודים ואז הססמאות שהיו רשומות לי היו כל ניסיונתי הלא מוצלחים להכנס. הם נרשמו. בכל אופן התרשמתי מרמת הידע שלך והאכפתיות (אותה כבר הכרתי). תגידי אפרופו אכפתיות, איפה גלי (מלי)- היא חסרה לי. בטוחה שהיתה לה אגדת ילדים רלבנטית לעניינינו. משהו בדימויים הללו ובאגדות תמיד מביא גם תובנה וגם חיוך. גם אצלנו ונראה לי שגם אצל אודי. קראתי כמה פעמים את מה שכתבת על הטיפול שלך ועל מה שהבאת בתחילתו. הסיבה שקראתי כמה פעמים הייתה שהתקשיתי להאמין. נכון כולנו יכולות להביא לכאן פנים רבות וכנראה גם שונות מאשר במקומות אחרים. אבל תמיד כשאני קוראת את מה שאת כותבת זה מרגיש כאילו את תמיד מביאה רק טוב לכל מקום. לפי מה שכתבו לך פה, אני גם לא היחידה שחושבת כך. כנראה שעשית תהליך משמעותי מאד. זה גם נשמע כך מהיכולת של המטפל לספר לך מה הרגיש בהתחלה. בכל אופן אני בטוחה כי כל הטוב הזה התקיים שם תמיד. שלך י.