מחסור בחברים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

21/06/2009 | 01:28 | מאת: ehofi1

היי.איך עבר עליכם הסופשבוע? לי היה קצת בודד.יש לי כמה חברים שביומיום אני יכול לבלות איתם או סתם לדבר לפעמים.אבל פתאום מצאתי את עצמי כמעט לגמרי בודד.כמעט כל החברים הקרובים יחסית שלי (וגם אלה שקצת יותר רחוקים) נסעו לעבוד בחו"ל לכמה חודשים או שנסעו לחופשה עם החברה.חלק סתם עמוסים בעבודה.בקיצור אני לא בדיוק באיזה משבר שאני צריך טיפול אבל אני קצת בדיכי וקשה לי לישון.אני רגיל לפני שאני הולך לישון לדבר עם חבר או איזו ידידה על מה שעבר עלי היום ומה שעבר עליהם.אני ממש זקוק לקשר כזה.קשה למצוא חבר קרוב או ידידה קרובה שאפשר פשוט להרים אליהם טלפון ולדבר איתם על דברים אישיים.יחסי מטופל מטפל הם לא כמו יחסים בין חברים ולכן אני גם לא חושב שטיפול יעזור לי .יש לי גם צורך להקשיב למישהו לא רק לספר על עצמי. פתאום אני מבין את הערך של חברים.חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאולי אני קצת תלוי בהם ואולי עדיף דוקא קצת לצמצם את הקשר כדי לצמצם את התלות(לאחר שהם יחזרו). אז אם יש לכם עצות גם לגבי המצב עכשיו של "חוסר זמני בחברים" או לגבי השאלה הכללית אם כדאי לצמצם את הקשר והתלות בחברים (או אם תרצו אם כדאי לחוות אהבה שתביא למשברים וכאב או לא לחוות אהבה בכלל?)אתם מוזמנים להגיב. וכמובן אודי אשמח לקבל תשובה מקצועית ממך.

לקריאה נוספת והעמקה
21/06/2009 | 14:18 | מאת: אישה וילדה

הי לך, רואה איך אתה כאן - חבר אמיתי. מנסה לעזור ולתת מעצמך לאחרים... הבדידות שאתה מתאר לא פשוטה. לפעמים אני מרגישה אותה גם (ואולי אפילו במיוחד) כשאני עם חברים. דווקא החוויה שלי של טיפול שהוא עוזר בתחושה הזו. כי אצלי לפחות זה קשור *להכרות אמיתית עם אני אמיתית*. כלומר בחויה שלי טיפול טוב מביא אותך לקירבה לעצמך. דרך הקירבה למטפל. נכון שהיחסים לא "של חברים" והוא/היא לא משתפים בכל סיפור חייהם. אבל, חלקם כן יכולים כשזה רלבנטי ומתבקש, לשתף. לי היו שיחות כאלה עם הפסיכולוג שלי וכשהייתי שואלת - הוא היה עונה. הרגשת הקירבה נוצרה. כשיש לך את עצמך אז אולי יש לך פחות תלות באחרים. פחות זה לא אומר שאין.וטוב שיש."לא טוב היות האדם לבדו". שאלת האם לחוות אהבה שתביא לכאב או לא לחוות כלל? לי יש תשובה ברורה (עבורי) - ברור שעדיף לאהוב. יש כמובן עצות פרקטיות על איך להגדיל את מעגל החברים- דרך חוגים/לימודים שונים, אינטרנט וכו'. בחברות י.

שלום ehofi1, ראשית, אני רואה את ההרתמות שלך לסייע לאחרים. את נסיונותייך ליצירת קשר. שנית, אתה מספר על ההזדקקות לחברים. נהדר שאתה יכול להרשות לעצמך להזדקק. זה, אגב, שונה מתלות. דווקא היכול להזדקק מאפשרת להעזר, ולכן - לשאת יותר את הרגעים של הלבד... ומכאן גם המענה לשאלתך - לא לוותר על אהבה ועל קשר, באותה מידה שלא נוותר על החיים כי בסופם יש את סופם (כמו שאמר מישהו חכם: "הדרך היחידה להמנע מהמוות הוא לא להוולד"). אתך, אודי

22/06/2009 | 01:54 | מאת: ehofi1

רק רציתי לומר תודה על התמיכה.גם לאישה ילדה על העצות החבריות התומכות ולאודי כמובן על הדעה היותר מקצועית. זה נפלא לדעת שישנם אנשים שלא מכירים אותך ובכל זאת מנסים לעזור.הפורום הזה פשוט מקסים.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית