לאודי

אודי שלום, קראתי את תשובתך בעץ "במקום לכתוב לו" כבר באותו הלילה. לא עניתי. חושבת על שאלתך ולא מצליחה לענות. "במה" את אשמה? אז תשובה אחת יכולה להיות - בכלום. הרי כמו שכתבת לי "הוא המבוגר האחראי". גם הוא אמר לי לא אחת, "לך מותר הכל, אני זה שצריך לשמור על הגבולות".בסוף הוא אמר לי יודעת בראש שהרגשות שלי לגיטימיים. ובכל זאת האשמה שלי צועקת. אמרת לי בכמה אופנים "שמרי על עצמך"- אולי האשמה היא כלפי עצמי שלא הצלחתי. לקח לי זמן להתמסר לטיפול ואליו. להפסיק לשמור על עצמי אלא לתת לו לטפל בי. עכשיו אני נדרשת לשמור על עצמי, כאילו גם מפניו. אבל אחרי שמוותרים על חומות, איך אבנה אותן חזרה? הפכתי לרכה וחלשה. עכשיו פתאום זקוקה להצלה. אולי האשמה היא כלפי בעלי. כתבתי כאן על תחושת הבגידה. גם כתבתי כאן על התחושה שפיתיתי אותו ועל ידי כך הרסתי בו משהו. אודי, חוץ מאשמה יש עוד הרבה רגשות שמציפים אותי. אני באמת זקוקה לו. מתגעגעת לשיחות שלנו. למה שנבנה בינינו. לרומן. בתשובתך הראשונה (לטליה היקרה) הרגשתי את התמיכה והאמפטיה לרגשות הללו. תודה (וסליחה אם אני מגזימה בכתיבה) טליה