הממ..

כן להביא את עצמי לכאן / לא להביא את עצמי לכאן.., כן .. לא ..? כן .. לא ? כן..? תוהה בשקט.. גם לטיפול היום הגעתי בתחושות של כן / לא / - בסוף כרגיל פארשית (הגעתי) טיפול לא טוב . ולי ..לא טוב אודי. הלילה של אתמול היה נורא נורא קשה . ואני מפחדת ללכת לישון היום . כבר מאוחר ואני ככ עייפה ..רוצה לישון ולא להזכר בכלום. אפשר? מעניין אם גם לפה הגעתי באיחור .. מרגישה קצת נדחפת.. לאיודעת למה .. אולי השעה הזו , כבר מאוחרת .. נראה שגם אתה עייף אם לא ענית פה לתגובות עדין :-)..לא? אודי.. תשמור עליי מרחוק קצת? כואב לי מאוד.סליחה . זה אפילו ממש שורף בבטן. הבטן שלי לוהטת בתוכי . מתכווצת מתכווצת . כאילו אני גרה בתוכי בתוך גחלים.. זה הזוי שככ כואב ואני כאן מנסה לדבר את הכאב הנוראי הזה איתך, נכון? אבל אני נזכרת שלעיתים זה היה מאפשר ומקל יותר לעבור את הגלים הסוחפים גם דרך כתיבה בביחד ולא רק בלבד שמאיים להטביע. מנסה לחבק את עצמי, בכדי לא להרגיש את עוצמות הכאב.. זה לא מצליח לי עכשיו אודי.. אם זה ימשיך .. לעלות ..הזכרונ הכואב הזה , דיי.. לא אוכל כבר לקום מזה .. רוצה קצת .. קצת שיפסיק.. רוצה רק נגיעה רכה ומלטפת שתרגיע , רוצה איזה נוכחות משגיחה מרחוק שתשמור .. אודי ..איך מתמודדים עם זכרונות שהודחקו מעל 20 שנה?? איך? קשה לי לנשום . אני רואה את עצמי שם.. כילדה בת 9, אני שומעת את הצעדים שלו במסדרון הבית .. הוא עושה הלוך / חזור / הלוך חזור .. אני מתפללת שהוא לא יכנס לחדרי.והוא מגיע אני רואה את עצמי כאילו מהצד.. (נדפק לי הראש?) אני מנסה לצרוח , רוצה להעלם , לא להיות שם בכלל .. אני מתכסה בכל כוחי בשמיכה הקטנה שעל גופי .. וזהו אני לא זוכרת כלום. רק מרגישה תחושות של פחד , אימה שמתגברת , חוסר אויר , משקלו כנגד משקלי כבד, הלב שלי פועם בטירוןף.. אני יכולה להרגיש אותו ככ טוב בכל חלק וחלק בגוף הקטן שלי .. בידים , ברגלים , בבטן , בגב ..אני שומעת את פעימות הלב , אני שוב נזכרת שהוא ישב לידי לחש מילות "אהבה " ואני לא זוכרת אחכ איך .. הוא נגע .. אני רק זוכרת שאחזתי במפתח ביד ימין מתחת לכרית וביד השניה ניסתי לאחוז בבובה שלי .. רציתי להרגיש משו רק לא את הכאב. אני זוכרת איך אמא צעקה עליי בבוקר שלא התעוררתי , שהיא צעקה עליי מה למרוח על הכריך להפסקת בוקר בבהס .. אני זוכרת שלא הייתי מסוגלת לקום, שלא רציתי ללכת לבהס , שבכיתי .. והמורה בקשה שאגש לאחות בכדי שאבדוק מה יש לי . אני זוכרת שהתחננתי אליה שאני בסדר .. שזו רק הבטן ששורפת וזה יעבור.שרק לא תקרא לאמא. אני זוכרת שפחדתי .. לספר מה הוא עושה. פאק? ממה פחדתי אודי? איך האמנתי לו ? בתוכי האמנתי שמשו נוראי יקרה לי בבית אם אגלה .. שאבא יכעס נורא .. שאסור לספר . הבטחתי לא לספר . והעברתי את זה בסמס למטפל שלי את הזכרון .. ומשום מה זה לא הגיע .. מוזר לא ?.. לי זה מופיע כנשלח , ופתאום הרגשתי שהוא מנסה להזמין אותי לדבר את הדברים בתוך הטיפול ולא מחוץ.. אבל איך אודי.. ?אני לא מצליחה להגיד את מה שנעשה במילים אני יכולה רק להיות חזקה בכתיבה .. אז מה עושים , גם הוא עצבן אותי היום .. כן..איש השיחות .. הרגשתי שאני נלחמת גם בו .. במקום שהוא ילחם איתי. למה ?.. אוףף מה יש לי ? אז מה אני עושה עכשיו ?.. למה ?.. למה אני מפרה שנים של שתיקה ?...גם אם רק דרך כתיבה .. הבטחתי .. לו.לשמור סוד. הבטחתי. אז למה אני עושה את זה היום? שוברת שתיקה ? אודי תהייה פה. קצת . תגיד משו .. רק אל תשתוק איתי. חיבוק.שרית

הפעם לא ביקשת שלא יגיבו (וטוב שכך. זה היה קשה..), אז הפעם מרשה לעצמי (מקווה שזה בסדר).. קשה לא לא לחבק, לא לומר לך כמה שאת נוגעת, כמה הכאב שלך נוגע בי.. אבל את אמיצה! כן, תמשיכי לשבור את השתיקה - לבטא במילים (אולי לכתוב ולהראות זאת לאיש השיחות שלך?) זו הדרך לחזק את עצמך, לחזק בך את התחושה שאת לא לבד. שולחת חיבוק (אם את מסכימה) (מיקה)

מיקה יקרה. תודה רבה על הנגיעה . על המילים המחבקות ועל הנוכחות . תודה שאת פה איתי. מחבקת .. אותך. שרית