אודי..

יום קשה. טיפול מעפן. כל החג הזה גרם לי לקושי עצום כמה ימים בלי טיפול . איכככס תלותית שכמוני. והגוף דיבר . לא אני . יצאתי מפורקת טוטאל מאיש השיחות . הכי מעצבן זה שלא משנה לגוף שטיפול 50 דקות ..הסתימו . הגוף לא מוכן לקום ... ו..ההשפלה הזאת מול איש השיחות שלי . פשוט מזעזעת. שתקתי מולו. למה ?.. הפה כאילו הושתק לי בכח הרגשתי שאני בכלל בחדר ילדות שלי . הדלת נעולה . אין אויר לנשום . הרגשתי אותו כבד עליי. והעיניים שלי .. רק הן נשארו פתוחות , ענקיות ..ובעיקר דומעות .. הן אלו שראו הכל.גם אם הפה שותק. שתקתי אודי. גם אז? פחדתי. הגוף עדין בוגד בי. מדבר במקומי. עד מתי? כאילו והתודעה שבי זו שקפאה לשנים .. חוזרת לה בעוצמות מטורפות ? יש בי זכרונות שכבר לא מטושטשים . ותמונות ממש בהירות .. כאלה שמקבלות צבע , ריח , קול וגוון .. כבר לא רק שחור ולבן... הייתי רוצה שהוא ילחם איתי יחד בשתיקה . אבל זה מרגיש שהוא נלחצ. הייתי רוצה לספר לו . לאיש השיחות . אבל הקול באותו הרגע לא יוצא. והנה .. הלב פועם בתוכי בעוצמה רבה , ואני רק כותבת...עכשיו, ואולי ..כל הדברים שנפתחים מבפנים..הם אלו שגורמים ללב לפעום ולאבד שליטה ? ואולי .. זה שוב הקול הזה שמדבר בי .. ומושך אותי לעשות איזה אקט חיצוני/קיצוני ... כזה שישתיק את הכאב המטורף שבי ? שישתיק את הזכרונות ?.. את האמת שהייתה? ואיך זה שכל מה שהיה אסור ההוא הפך בעצם לכזה שמותר? ואיך זה שאבא היה טוב ואחכ ככ פוגע? ואיך זה שנשארו בתוכי פצעים פתוחים ועמוקים ככ הרבה שנים? ואיך זה שהוא פצע ופצע כל חלק חי בתוכי ? הוא ניצל אותי. הוא יצר בי המונים של זעםםםם וכעססססס שאין איך להמתיק אותם .. להמיס אותם .. אפילו בקצת . ואיך זה שהגוף חווה את הרעל הזה שהוא השאיר בי אחרי ככ הרבה זמן? ואיך זה שהרגליים שלי לא מפסיקות לרעוד....כשהזכרונות באים? והיד הזו שקפוצה .. פתאום החליטה לסגור את עצמה , היא מבקשת בכח לא לספר מה הוא ביקש ממנה .. והיה מפתח נוסף של החדר שהיה מוסתר ביד אחת שלי. והיד היום נזכרת והיא חוזרת להיות קפוצה .. כאילו והיא שומרת עליו כשהזכרון עולה . ואיך זה שאני ממשיכה לשבת במשבצת ילדות של גיל 6? 9? 12 ?.. איך אתקדם משם שאני כבר היום בת 31? הכל היה פנטזיה, נכון? אבא טוב .. שומר .. מגן .. אבא שהוא חבר סודי .. אבא ובת שיצרו יחד מערכת זוגית מסוכנת . הרסנית. ככ לא הגיונית. אבא היה מימוש פנטזיה של ילדה קטנה ואומללה?הייתי אומללה ?.. אחרת איזה הסבר יש למעשים כאלה? איפה היתה ההתנגדות שלי ? לאן היא נעלמה ? למה אני זוכרת את עצמי ככ כנועה , מוותרת על צלם אנושי .. של עצמי ?.. אבא ביטל ורמס את הצרכים הבסיסים שלי . אודי, הוא היה אמור להגן.. לשמור. ובמקום זה ?.. מה ?הוא ביטל אותי ואת כל עולמי . הוא גרם לי להאמין שהוא גם טוב. ואני ?... מה הייתי ?.. רק ישות כזו שמספקת?... הידיעה , התובנה הזו ..יולדת בי כאבים עצומים. אני לא מפוקסת. ורק הגוף הזה , בוגד .. מתכווצ מכאב .. האמנתי בו. והשקרים שלו היו בעצם ה"יתד החזק" היחידי בחיי... והבטן מתהפכת לי .בא לי להקיא ואם.. אודי.. אם הנכות הזו .. שנדבקה לי לגוף , לא תצא ממני .. איך אצא ממנה ? האם אשאר נכה בגללו לכל החיים? לעזאזל. איתי. בעיקר. איך הוא עשה לי את זה ? ואיך האמנתי בו? ואיך שתקתי ?.. במה האמנתי ?.. רבאקקקקקקקק אודי .. זה היה תלוי בי ?.. נכון? אחרת איך זה התאפשר? אני זו שצריכה לשאת באחריות הזו. איך הוא עמד מולי ואמר בהמונים של חום ואהבה עד כמה הוא בשבילי ועד כמה הוא אוהב אותי? ואני .. בשקט .. כמו היום .. נבהלתי .. התכווצתי.. שתקתי .. והמשכתי.. איזה אדם אני. נוראייייי. האהבה שלו אליי היתה ככ הרסנית ופוגעת. המילים, המתנות .. החיוך , העיניים השותקות.. כל אלה ..רק הביאו את השתיקה שהביאה את הסכנה שהביאו אותי להיות חסרת אונים מולו .. וכמו עכשיו .. מול עצמי . ואני מנסה לפתוח את כל מנעולי הבריח שהוא שם כסודות עליי.. ואז אני נזכרת .. במכות של אחרי.שבקשתי דייי. נזכרת ..בהמונים של "אהבה" לפני . ומה היה טוב ? ומה היה רע? ומי אני בכלל? ובא לי לצרוח את השתיקה הזו מתוכי .. כל השקרים שלו אליי , המילים.. הנגיעות.. החיבוקים.. כל השקרים שלו.. היו בעצם הדבר הכי חזק ויציב בילדותי. כואאאאאאאב לי אודי מאוד מאוד מאוד. אתה פה? אני מצטערת.על המילים האלה . על הפתיחות הזו. אני לא יכולה לשמור את זה יותר בתוכי. אני לא רוצה תגובות מאפאחד כאן.. לא רוצה. רק רוצה שתגיד לי שזה (גם) יעבור? אני מצטערת שרית

רק עברתי להגיד .. בשקט .. תוד-ה. על המילים המכילות והנוכחות המיטיבה . נגעת בי. שיהיה יום חמוד וקל. חיבוק, שרית