אודי,

רוצה לכתוב משו.לא חשוב מה . אפילו סתם . רק לא לשתוק את הזכרון הכואב הזה בי . מנסה לנשום. לשבת במרפסת הבית , להרגיש אויר. להתחבר לרעשים, לראות את הלילה , לספור את הכוכבים .. רוצה רק שהתחושות יחזרו , שאדע שאני לא שם .. אני לא בת 9 בכלל .. אני לא בתוך זה רק לבד. רוצה לצעוק. אבל זה לא יוצא . כאילו שומעת רק את ההד של עצמי. רק שיצא ממני כבר משו. לא שקט , לא דממת מוות כזו .. משו.. כותבת , שוב..רק כדי לחזור להרגיש רוצה להתחבר , לנשום , ושוב לחשוב על אותן פעולות מהתחלה , להרגיש , לא להיות לבד, לכתוב ..לצעוק. רק לא לאבד את השליטה. שרית

רק רציתי שתדעי שאני איתך, גם אם בצורה וירטואלית, שולחת לך זר של מחשבות ואנרגיות חיוביות, מרבד של לבבות אדומים פועמים - עם הרבה אהבה.

תודות רבות מיקה יקרה , על הזר והלבבות ,על הנוכחות והאהבה .. התרגשתי ..ככ. קבלתי בידיים פתוחות ואפילו חייכתי למרות הכאב המטורף. (קראתי גם את התגובה במורד ההר.. נשמע מבהיל הרגרסיה שאת נמצאת בה ושיתפת , הייתי רוצה לשמוע יותר , אולי אפשר לעזור , להקל במשו? היית רוצה לשתף יותר ?.. - בכז מקווה שתחזרי לאיזון במהרה ..) שמחה שאת (גם) פה איתי. הממ.. את יודעת , מחר הולך להיות לי יום מורכב .. ביום שלישי בסיום הטיפול שהיה קשה ברמות , שלחתי סמס למטפל שאני עוזבת .. לתמיד !!!! שלחתי עוד כמה סמסים חוצמזה , הוא ביקש שאגיע מחר בכז לטיפול בשעה שקבענו שרק שם אפשר להביא את הדברים לעיבוד. למה יש לי הרגשה שאני הולכת להרוס 3 שנים של השקעה ענקית ? אני מפחדת .. מהקצוות שאני נמצאת . זקוקה לו ומרחיקה אותו , מכירה את הציר הזה ?.. מיקה .. אנסה לעדכן בהמשך. חיבוק ממני .. שרית נ.ב.. נילי יקרה, תודה שהזכרת לי .. :-) - זה בהחלט מאפשר לא לשלול את מחר לחלוטין . ולך אודי - תודה על מה שכתבת לי .חיבוק אלייך.