יום שלישי - יום מנוחה

היי אודי מה שלומך? אני נמצאת בטיפול כמעט שנתיים. כשהתחלתי את הטיפול הייתי מרוסקת לחלוטין. המטפלת שלי הצליחה להרים אותי ולהחזיר אותי לחיים. בעוד כחודש היא תצא לחופשת לידה וביקשתי ממנה 2 פגישות בשבוע עד ללידתה, אך היא סירבה לי. הרגשתי נורא! נפגעתי מאד.. הרגשתי שאני צריכה להיות בדיכאון עמוק ולרצות למות על מנת שתסכים לקבל אותי. אני בלחץ להישאר בלי טיפול. ובנוסף, אני יודעת שכשהיא תלד ותחזור לטפל בי, ודאי אשמע את הבכי של התינוקת החדשה שלי מאחר והיא מקבלת בביתה.. לפני כשנה לערך, היינו נפגשות בערבים והייתי שומעת את בנה הראשון בוכה ומשתעל וזה היה מפריע לי, חשתי כאילו אני מפריעה לה, גוזלת את בנה ממנה. כשזה קרה שתינו היינו מפסיקות לדבר לרגע, הטיפול הופרע. עכשיו עלי להיפרד ממנה.. ז"א מהזמן שהיא נטו שלי. לכן רציתי שתי פגישות לפני הלידה שלה. החלטתי שאני רוצה להתחיל טיפול אצל מטפל אחר בתקופה שהיא תלד, אני צריכה 2 פגישות בשבוע, לא יודעת מה עובר עלי.. אולי אני בלחץ מהפרידה..? היום הייתי אצל מטפלת אחרת היא זו הסבירה לי שאינה יכולה לטפל בי כל עוד אני מטופלת אצל מטפלת אחרת. האמת היא, שזה מובן לי, אך עדיין משאיר אותי בחרדה מסוימת. אני כועסת על המטפלת שלי שהפכה להיות קצת אטומה. אני רוצה 'לבגוד' בה קצת, לגרום לה אולי לקנא. ואני רוצה להבטיח את עצמי ולא לשים את כל הביצים בסל אחד, כי אם היא תחליט שאיננה יכולה להמשיך את הטיפול איתי, אני רוצה להיות מוגנת ולא ליפול על הקרשים. בקיצור, אנ זקוקה לטיפול יותר אינטנסיבי ולא יודעת מה לעשות.. המטפלת שלי מסרבת לעוד פגישה ולא מותירה לי אופציות אחרות. אני מבולבלת נורא. מתוסכלת וכועסת.. אני רגישה פגועה עד עמקי נשמתי. אני יודעת שתיכף תגיד לי שהכי נכון לשוחח עם המטפלת שלי, אך היא איננה יכולה לתת לי פתרון, שכן הפיתרון שאני רוצה הוא פגישה נוספת.. אני מרגישה דחייה רצינית וחסרת אונים. מה אתה מציע לי לעשות? סליחה על הבלאגן בתוכן... זה מה שקורה לי בראש. תודה. אגב, אני שולחת דרך השירשור.. כי פשוט לא ניתן לשלוח הודעה חדשה.