לאן לפנות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בשל טיפול פסיכולוגי לא מוצלח (בלשון המעטה), שוחזרה כנראה מערכת יחסים טראומטית אחד לאחד, כשקודם לטיפול החיים התנהלו ברמת תפקוד גבוהה ומלאה בחיוניות. כיוצא מזה, בגיל בוגר אני סובלת מהפרעה דחק/ פוסט טראומטית ממושכת ואיני יודעת לאיזה טיפול עלי לפנות כיום בין שלל השיטות. אני סובלת מחרדה ומדחק אינטניסיבי, מותשת וכמעט לא מתפקדת. (לצערי, עבר הרבה מאוד זמן והתקווה להחלמה אינה קיימת בשל פרגנוזות ותאוריות המפורסמות ברשת). האם יש צורך בטיפול קוגניטיבי התנהגותי או דינאמי או דיאלקטי שכן קראתי שקשה לקיים אבחנה מבדלת בין הפרעה פוסט טראומטית לבין הפרעת אישיות גבולית. יש לציין שהטראומה התקיימה בשלב מאוחר של החיים אך, מה שנשמר קודם בפעם זו נפרצו כל ההגנות והעצמי קרס לחלוטין עד לכדי ולראשונה בחיים, מחשבות יחס פרנואידיות (שגם מאופיינות בהפרעה פוסט טראומטית). העניין, שבגלל קושי בלתת אבחנה מבדלת ובשל האירוע הייחודי והנסיבות הספציפיות בהן הן חלו...כך גם העזרה אינה היתה משגת. אשמח להבין גם יותר את ההבדלים בין הפרעה פוסט טראומטית שהשתחזרה לבין ההפרעת האישיות הגבולית.
שלום סיגל, קשה להאמין שטיפול - שאמור לסייע - הוא הוא יוצר הטראומה (או משחזרה, מבלי היכולת לעבד את השחזור ולהפיק מתוק מעז). בכל מקרה, עזבי פרוגנות ומידע ברשת. צאי מתוך הנחה שגם אם יש כלל - יש את היוצאים מהכלל. אחרת זה די מייאש... לגבי הקשר בין PTSD והפרעה גבולית: יש הרואים בהפרעת האישיות הגבולית מעין "הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת" אשר עם הזמן האישיות מתגבשת סביבה בצורתה "המופרעת". ייתכנו מצבי משבר בהם קיימות חוויות פסיכוטיות, אם כחלק מהפרעה פוסט טראומטית, אם בשל מה שקרוי דה-קומפנסציה או בשל התערערות כל המבנה ההגנתי. למעשה ניתן לטפל במספר דרכים, תלוי באופן הבנת הבעיה. מן הסתם איני יכול לאבחן אותך כך מעל דפי הפורום, מבלי להכירך ולהכיר את פרטי המקרה הספציפיים, אך אוכל לומר שלכל אחת מהגישות יתרונותיה שלה, ובסופו של דבר המשתנה החשוב ביותר הוא מי המטפל ומה איכות הקשר שלך עמו. הרבה בהצלחה, אודי
שלום אודי צר לי לומר שהודה כמו זו ששלך היא זו שמסמנת דבר דומה למה שעברתי. הספיק לי רק לקרוא את הפסקה הראשונה (2 השורות הראשונות), בשביל לא לרצות להמשיך בקריאה. אני מקווה שתראה את הערה שלי בעין יפה ובלי שום כוונה רעה מאחוריה. (אני זו גם מאיה שכתבה את ההודעה שלמעלה). בכל מקרה, אני מבינה שקשה מאוד לקבל את התמונה הרחבה מעל דפי האינטרנט, ולכן גם הייתי נזהרת... (כפי שבטח אתה יודע ומיישם). רק שהקושי להאמין ...כפי שציינת, הוא, הוא הדבר שבדיוק משמר ומנציח טראומות מטיפולים לא מקצועיים, ומקשה למצוא שוב בחזרה את "הקול" שלך. פשוט קודם כל תאמין!...אח"כ....תברר. ולפרוטוקול, זה אכן יכל להפוך עז ממתוק אם הפסיכולוגית הייתה מאפשרת...ולא נהפכת לחסרת אונים בשל אי קומפוטנטיותה. ולגבי האבחנה שציינתי, זה שוב "עוד מאותו הדבר", שאני ניכסתי לעצמי ולא שמעתי תיוג כזה בהקשר אלי. מנוחה לכולם סיגל
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
