הפסקת מימון טיפול

בתי בטפול כבר כ-6 שנים אצל פסיכו' ק.פרטית עם סיפור ארוך של הפרעות אכילה המוכרות לי גם אצל גרושתי.אני ממן לה את הטיפול מאז שעברה לגור הרחק מאמה בעיר הגדולה ביוזמת הפסיכולוגית שלה .בתי מסרבת לחדש עמי את הקשר ומוכנה להסתפק רק בקבלת המימון.אני הולך לקבל החלטה להפסיק את מימון הטיפול על פי שיקולים אלה:1.מלבד הצלחתה של הפסיכו' בהרחקתה מאמה,אינני מקבל ממנה דיווח מה קורה,אני תוהה אם הנתק הארוך(6 שנים)לא נופל ולו בחלקו בפתחה של הפסיכלוגית?2.האם אני לא מנציח בהמשך המימון את הנתק?3.האם את ההודעה על הפסקת מימון הטיפולים עלי להטיל על הפסיכולוגית או במכתב או במייל או בטלפונים שאינם נענים אלא פעם במספר חודשים (במייל) תודה

האם אתה רוצה שהיא תפסיק את הטיפול ותיקח צ'אנס על זה שהפרעות האכילה שלה יחמירו אולי? האם הנטל הכספי כבד עליך עד כדי כך שאתה חייב להפסיק אותו? האם אתה חושב שהיא תחזור להיות בקשר איתך אם תפסיק את המימון? נראה לי שהתשובה לשאלות האלה היא 'לא'. מה אתה בעצם רוצה? אני מאמין שהיית רוצה שבעקבות המימון שלך של הטיפול היית מעוניין לקבל 'תמורה' בצורה של קשר שלה איתך. האם אתה לא חושב שזה שתטיל בחלקה את האחריות על הפסיכולוגית אתה לא רק תכתיב לבת שלך זה שהיא תפסיק את הטיפול אלא תכתיב גם לפסיכולוגית איך היא אמורה לעבוד. אני מבין שקשה לך עם העניין שאתה מממן את הטיפול היקר ואתה 'לא רואה תוצאה' שהיית רוצה לראות. אבל תחשוב מה האלטרנטיבה לכך שהטיפול יפסק? אתה רוצה לקחת סיכון לזה שבעקבות הפסקת הטיפול המצב הבריאותי של בתך יכול להדרדר? אני מציע שתנסה לדבר עם גרושתך שהיא גם תשא בחלק מהמימון אם ישנה אפשרות כזאת. כמו כן, אם הבת שלך עובדת, אני לא רואה שום סיבה שהיא לא תשא בנטל החלקי של מימון הטיפול בסכום שהיא מסוגלת לעמוד בו. אפילו אם זה לא יהיה סכום גבוה עדיין ההרגשה שלה שהיא אחראית על הבריאות שלה יכולה לסייע לה בהתקדמות בטיפול, ויכול להיות שגם אתה תרגיש יותר נוח עם המימון אם תראה שבתך עושה מאמץ ומשתתפת במימון של טיפולה

היי א אני חושבת שאתה עומד במצב מסובך, וזה מובן לדעתי שאתה מצפה לתוצאות אחרי 6 שנים ושקשה לך עם הנתק.... אני יכולה להגיד לך מנסיוני האישי שהטיפול בהפרעת אכילה הוא ארוך וסיזיפי, למטפלת ולמטופלת, ואתה צריך לשמוח מאוד, אפילו להודות על כך שבתך מחזיקה קשר ארוך ויציב עם הפסיכולוגית שלה כי זה מאוד לא קל וגם לא שכיח, הרבה בנות לא עומדות בזה ולא רוצות או מוכנות לקבל טיפול וזה מאוד מאוד חשוב שהיא נמצאת במסגרת כזו, ובמיוחד כזו שכנראה טובה ועוזרת לה. שאלת אם במימון אתה מנציח את הנתק, ואני לא יודעת לענות על השאלה הזו. אני כן חושבת שכאבא הבריאות (הפיזית והנפשית) של הבת שלך בוודאי חשובה לך, ועובדה - אתה ממשיך לממן את הטיפול, ומהבחינה הזו תאמין לי שאתה תורם לבת שלך המון, גם אם כרגע אתה לא רואה את "הפירות". ומהצד השני, אני כן חושבת שהפסקת המימון בוודאי שלא תועיל לנתק בינכם, אם זה מה שאתה רוצה לפתור. אני מודעת לכך שאני בטח מסתכלת על זה יותר מנקודת הזדהות עם הבת שלך. ודווקא מהנקודה הזו אני חושבת שכדאי שתנסה להאזר בסבלנות ולהאמין בפסיכולוגית שלה שהיא עושה את מה שהכי טוב בשביל הבת שלך. לדעתי זה השיקול הכי חשוב. ס

סליחה אם אהיה קצת בוטה. גם ההורים שלי מממנים לי את הטיפול. והסיפור שלי אחר ולא חשוב כרגע. רק חשוב שאין לי אפשרות למממן אותו בעצמי. אם הם יפסיקו את המימון הזה ואשאר ללא הטיפול הזה, רוב הסיכויים שלא אחזיק מעמד ואפגע בעצמי, עד כדי אובדנות. איזה הורה מוכן לאבד ככה ילד, ובשביל מה? כשהורים מחליטים להביא ילדים לעולם, הם מקבלים תעודת אחריות וביטוח? הלוואי! זו הבת שלך! איך זה שאתה לא מוכן לעשות הכל בשביל שהיא פשוט תמשיך לחיות?!