בין ארבע קירות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בין ארבע קירות של שיגעון אף אחד לא יכול להיכנס אני לא יכולה לצאת בין ארבע קירות של כאב חובטים בי מצד לצד, צוחקים ברעש מהדהד זורקים אותי אל השיגעון אף אחד לא יכול להיכנס אני לא יכולה לצאת חיים שלמים של בדידות וייסורים מתנקזים לארבע קירות כל הפצעים פתוחים וחשופים כל מכה שורפת עוד יותר אף אחד לא מבין בכדי להיכנס לי אין כוחות לצאת בין ארבע קירות של טירטף לא שומעים את זעקותיי ארבע קירות שקופים- אני רואה את העולם אך איני נמצאת בתוכו. העולם לא רואה אותי. כמו בהילוך איטי של סרט ישן- הכל מרוח, מטושטש ולא ברור בתוך ראשי רק קולות וזעקות- לא מרפים, לא נותנים מנוח בין ארבע קירות של בדידות איומה- אני מתחננת אליך- תושיט לי יד, אל תשאיר אותי לבד. במיוחד אם אלו הדקות האחרונות שלי בין ארבע הקירות. אניח את ראשי על כתפיך ובאותו הרגע ממש גבישי הקרח שעטפו את הקירות יישברו אנשום בכבדות את נשימותיי האחרונות- אך לפחות לא לבד.
את נמצאת בהמון כאב... מרגישים זאת מאד. קבלי חיבוק וירטואלי. מרגישים אותך כאן בין ארבע קירות..
בין ארבעה קירות. לפחות לא לבד. מנסה להראות, להשמיע. לפחות לא לבד... ומדוע "לא חשובה"? אודי
"לא חשובה" כי ככה אני מרגישה.. תודה על ההתייחסות ועל כך שהקדשת מזמנך לקרוא את אשר על ליבי מה עושים שמרגישים שפשוט לא רוצים ולא מסוגלים לקום בבוקר ולתפקד? שהכל חסר משמעות וטעם? שהבדידות הולכת ונעשית גדולה מרגע לרגע? שהכאב משתק את הגוף פיזית ונפשית כאחד?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
