לאודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני שואלת את עצמי אם אני אמורה להעלב, אז כן, נעלבתי. כל מי שהשתרשר "בהודעה טכנית" שרשמת למטה, זכה למענה/תגובה/התיחסות כל שהיא, חוץ ממני, אתה יכול לראות את זה בעצמך.(לא שרשמתי מי יודע מה..) חוץ מזה שאני שואלת את עצמי אם אני אמורה להעלב במקרה הזה, נורא בא לי לשאול גם אותך, אם זה מקרה קלאסי שיכול באופן אוביקטיבי להביא אותי לידי עלבון? בחיי יש לי נטייה שכזו להעלב די מהר, במיוחד, כשיש לי תחושה שדלגו עלי או שלא זכיתי למענה הולם.ותמיד האשימו אותי על כך שבעצם אני זו שיוצרת דרמה מכל העלבות,ונדמה לי שזו גם דעתכם, אנשי המקצוע, שהעלבון הוא על אחריות הנעלב, בכנות,אני לא יודעת אם אני מצליחה להבין את זה. האם אין לגיטימציה לעלבון? האם אתם(כאנשי מקצוע, ובכלל) לא נעלבים מידי פעם, כשעולה סיטואציה שגורמת לכך? אף פעם בחיי לא התלוננתי בפני אלה שגרמו לי להעלב,בדרך כלל העלבון אצלי נספג אט אט עד שהוא נעלם, זו דרכי כנראה להלחם בתופעה,אני גם חושבת שאבדתי את הבטחון, לדעת בודאות אם העלבון שלי מוצדק או יש לו מקום- ביקום, אני מכוונת.. ומכאן תבין שנורא קשה לי להעלות את הדברים, אפילו בחסות האנונימיות, אני עדיין מתלבטת.. נו, שיהיה.
אודי יענה, אביע את מחשבותיי לגבי דברייך... אז לעלבון שלך בוודאי יש מקום והוא לגיטימי בדיוק כמו כל רגש אחר שאת מרגישה. רק שכדאי להיות מודעים לכך ש"עלבון" - ממש לא משרת אותנו. וגם.. הוא לא בדיוק רגש, אלא מורכב ומכיל הרבה רגשות (כמו: עצב , כעס) ולכן כדי להבין אותו, חשוב לפרק אותו לרגשות שהוא כולל. כדי להמחיש זאת, דמייני שאודי "דילג" עלייך בכוונה - האם תרגישי יותר נעלבת ? (משמע - יותר כועסת, עצובה? ואולי יותר מפחדת?(מדחייה?) אז כמובן שעדיף לדמיין את ההיפך..(-: ותכל'ס - הודעות לא מועלות "לשידור" , לפני שאודי קורא אותן. אז מניחה ש"תחושת הדילוג" מתבטאת בהיעדר תגובה ממנו? ומאחרים? בכל פעם יש "קורבן" אחר שאודי "מדלג" עליו (כולל אותי) וזה רק מראה שאין פה כוונות אישיות (או שמא , אודי, יש פה קבוצת בנות שאתה ממש לא סובל??? הפכתי לפרנואידית- משהו..) ונכון שיותר קל לראות זאת כשאת לא בפנים - בתוך הסיטואציה.. אבל אשמח אם תזכירי לי "בתורי" - את כל ההגיגים האלה שאולי נראים לך הזויים כרגע..(:
שלום שוש יקרה, ראשית ארגיע - אינך אמורה להעלב משום שאין כאן פגיעה מכוונת מצדי או התעלמות מכוונת. קראתי את הודעתך ואישרתיה - כך שלא דולגת. דווקא חייכתי לעצמי למקרא הודעתך הנותנת לי לגיטימציה לנוח (ואני מבין שהי הטוב לו הייתי כותב זאת...). יש לך בהחלט לגיטימציה להעלב. אולם אני חושב שעצם העובדה שהעלת את הודעתך הנוכחית מעידה על רצון לברר האם את *אמורה* (כדברייך) להעלב - כלומר, את בצמך מציינת את מוטיב הבחירה. יש מקום לתחושה, ואני יכול להבין מאיין היא מגיעה. לא נעים לחוש שאינך זוכה לתגובה או לחשוב שמתעלמים ממך. כאן אחזור לדברי מתחילת ההודעה: לא בכוונת זדון לא הגבתי אלא מתוך שחשבתי שדברייך מסכמים יפה את השיח בעץ ההוא. מקווה שאת פחות מתלבטת עכשיו... אודי
תודה אודי על תגובתך. וכמו שאתה מבין נכון,יש לי הסטוריה רבת שנים בנושא ההפגעות, ובעצם מימי הבראשית.. קצת מביך.. קצת מסורבל.. לא נורא - אתגבר! ביי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
