אני והלימודים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום רב, אני סטודנטית לתואר ראשון שנה ראשונה באוניברסיטה. אני מרגישה מבולבלת מאוד ולא מוצאת את עצמי. המקצוע אותו אני לומדת מאוד מעניין אותי. אבל אני איכשהו כשמצליחה לפתור תרגיל אני עוזבת את השולחן ויוצאת מהחדר וכנ"ל אם אני לא מצליחה תרגיל. המקסימום שאני יכולה להישאר בחדר זה שעה. ואחרי השעה הזאת אני יוצאת מן חהדר וחוזרת רק בערב על מנת לישון. זה כאילו אני עושה הכל רק לא להתמודד עם המטלות הרבות הניתנות לי. עברתי אבחון ואין לי בעיית היפראקטיביות. מה גם שבתיכון וביסודי לא נתקלתי בתופעה הזאת. אני מרגישה לעיתים שאני עושה זאת בכוונה בכדי להתריס כנגד הציפיות הגבוהות שיש למשפחתי ממני. כדי להראות להם שהנה עכשיו אתם עומדים להתבדות שעכשיו תעמדו על טעותכם ותבינו שהבת שלכם לא כזו חכמה אחרי ככלות הכל. הבעיה שלי שאיני מבינה מדוע אני עושה זאת. למה שבן אדם נורמלי ירצה להכשיל את עצמו רק בשביל לעשות דווקא? אולי זה מרד גיל ההתבגרות שפשוט הגיע מאוחר מדי? אני בת 22 ומעולם לא המריתי את פי הוריי. אני מודעת לכך שאם אמשיך בהתנהגות הזו אני אעוף על טיל מן האוניברסיטה ואיני רוצה בכך. אני מאוד אוהבת ללמוד. תמיד אהבתי ללמוד. אני מרגישה דואליות. אני כן רוצה ללמוד וגם לא רוצה. קראתי כמה ספרים בפסיכולוגיה כדי לנסות אולי לאבחן את עצמי, וזה כנראה סוג של חרדת בחינות (שתמיד סבלתי ממנה). אבל אני יודעת שגם ההימנעות מלימודים מבחירה היא גם סוג של חרדה... חרדה מפני כישלון שאני עלולה להסב להוריי. והדבר הזה הוא כמו כדור שלג...וזה בסופו של דבר אכן הגשים את עצמו כי אני עד מתחילת השנה ועד עכשיו כן נכשלתי. מה גם שאם יום אחד אני מחליטה לקחת את עצמי בידיים ולומדת יפה אני כאילו מרגישה שאני חייבת לחוזר לסורי ולהפסיק את הלמידה ואני עוזבת הכל... גם אם נהניתי עד אותה עת... זה כבר נעשה מתוך הרגל. ניסיתי יום אחד לנסות לחשוב: אוקיי ננסה לראות אם ננהג הפעם בדרך שונה מה תהיה התוצאה. כי את התוצאה של ההתנהגות הרגילה שלי אני כבר מכירה. ננסה לראות מה יקרה אם אני לא "אברח" ולשם שינוי אתנהג כמו שאני תמיד מבטיחה לעצמי להתנהג בתחילת כל יום. אבל איכשהו זה תמיד מתפקשש לי.. ואני מוותרת, בורחת וחוזרת לסורי כאמור. איך אפשר לגרום לעצמי להגמל מההתנהגות הזו? סטודנטית.
שלום סטודנטית, יש עוד אפשרות, נוסף לפחד מכשלון, והיא - פחד מהצלחה. אולם הגורם המשמעותי ביותר נראה לי הבלבול שלך. כמעט בכל פסקא בהודעתך את מציינת אותה, ודומני שאת אומרת לעצמך - עצרי רגע, חשבי אם את עושה מה שאת באמת רוצה. באמת. רוצה. אז כדאי לך להשקיע זמן בכך. אולי לחשוב על הפסקה מטודית מהלימודים, אולי במקביל. אני הייתי מציע לך לעשות זאת במסגרת טיפולית (אולי שירותי הייעוץ לסטודנט?) - שם תוכלי לברר הן האם מדובר בסוג של גילויי עצמאות (22 זה לא מאוחר כלל לזה), האם יש סוג של חרדה (מהצלחה או מכשלון) וכיצד להקשיב לקול הפנימי שלך שכנראה מנסה נואשות לומר לך משהו... בהצלחה, אודי
תודה רבה לך על תגובתך. האם תוכל לכתוב קצת יותר על תופעה של פחד מהצלחה? האמת כשאני חושבת על זה בד"כ כשקורים לי דברים טובים בתחומים אחרים אני נוטה לחבל בהם... כציווי התת מודע...
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
