תמיד הראשון שמפייס
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ד"ר שלום.אני בן 50גרוש המקיים קשר עם אשה גרושה40 .עם הרבה אהבה מוצהרת ויחסים נפלאים.לא תלויים כלכלית אחד בשניה.הקשר נמשך קרוב לעשור. מדי פעם עולים כעסים מצידה שגורמים לה להפגין קרירות ולפעמים נתק תקשורתי למספר שבועות,עד שאני יוזם פניה והתפייסות.ולאחר מכן הכל חוזר לתיקנו וליחסי אהבה נפלאים ומספקים.ידוע על חרדת נטישה שחוותה בנעוריה. שאלתי, מדוע עלי תמיד ליזום התפייסות גם אם אין לי שום חלק בנתק התורני? והוא נובע מאיזו רגישות פנימת ועמוקה אצלה במכתבי אהבה אלי היא מצהירה שאני האהבה שלה והגבר שאליו היא נפתחת ונחשפת מה שלא קרה לה אף פעם בעבר.יכול להיות שזה אגו?או אקט התגוננות? למה עלי ליזום תמיד פיוס?ואיך שוברים את המעגל.תודה מראש על עצתך.
שלום דור, אני ממש לא בטוח שהאופן בו אתה רואה את העניין הוא המתאים ביותר. קרוב לוודאי שלא ניתן להאשים רק את זוגתך בנתקים, גם לך יש איזשהו חלק בכך. איני יודע אם זו חרדת נטישה או לא, עכשווית או מהילדות - אבל לשניכם יש כאן תפקיד באיזשהו "משחק" שאת חוקיו אתם לא מבינים (כנראה שאינכם מודעים להם), אך מצייתים להם. אם הדבר מפריע למערכת היחסים - אני ממליץ על פניה למטפל/ת זוגי על מנת לחשוף את החוקיות הלא מודעת הקיימת בינכם, וכיצד אתם יכולים לשנותה. האחריות כאן נראיית לי משותפת לשניכם. בהרבה הצלחה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
