קשה להיות לבד

בכל פעם שמישהוא מנתק קשר איתי אני חווה חרדת נטישה רצינית שקשה לי לתפקד .איני יודעת איך להתגבר עליה. החיים ניראים ממש אפורים וחסרי צבע פתאום, אני יכולה לאבד סבלנות בקלות ואין לי כוחות או חשק לדברים. את האמת אני לא צריכה את אלה שעוזבים אותי. אני יכולה להיות בסבבה בלעדיהם ..אם אני חושבת על זה באופן שכלי נטו. אבל רגשית ,אני מרגישה שעולמי חרב עליי. סוף עולם.כאילו איני יכולה לחיות בלעדיהם.כאב של דיכאון- גם מהעזיבה שלהם וגם מהלבד שלי שהתחושה הרגשית היא כאילו לא יודעת איך אוכל להיות בו. אני מרגישה כמו ילדה שעזבו אותה.. אני רוצה להתגבר על חרדת הנטישה. היא מחבלת לי בחיים . אני נכנסת לדיכי ולחרדה כשאני קולטת שאין לי אף אחד. אני רוצה להיות מסוגלת וחזקה להיות לבד. אני רוצה להיות עצמאית רגשית.

אתה צודק בקונפליקט.זו גם הייתה המשאלה שלי כשהייתי בטיפול.רציתי להפסיק להיות נזקקת. כשיש לי מצוקה אני כן פונה לאחרים , אבל הצורך שלי בהם הרבה פעמים גדול מדי.נראה לי שאני אטצ'מנט אמביוולנטי. הסתיים לי קשר לאחרונה בשל פערים-בגיל עם בן הזוג, וגם מרחק גאוגרפי. לא יצאתי פגועה מהקשר אך הקשר עורר בי הרבה געגועים לבחור וכשקלטתי שאני לבד ואין משהו ש"יחליף" את הבחור נכנסתי לחרדה שהביאה לכאב בטן וגם פעילות מעיים. ניסיתי להירגע ושמתי לב שכעבור דקה-שתיים פתאום כאבי הבטן נרגעו. התחושה בעבר הייתה בדידות גדולה כשאילו אני לבד בעולם.לאחר שנים של טיפולים אני יכולה לשים לב שאני לא באמת לבד ושיש חברות או חברים שאני יכולה להתקשר בזמן מצוקה ולהתנחם(כמו שעשיתי אתמול)אבל לקח זמן רב עד שסיגלתי לעצמי לשים לב במודע, בזמן אמת, לכך שאני לא באמת לבד בזמן מצוקה.אני מודעת לכך שסביר להניח שהמקור של זה עמוק בילדות ואני מעוניינת להפסיק את זה כי המודל הפרימיטיבי הזה של ההתקשרות כבר לא מתאים להיום ולא עוזר לי. התגובה בדרך כלל לבדידות היא דכדוך, חוסר חשק לדברים, סבלנות קצרה, רצון להסתגר בעצמי, לפעמים גם חולשה ומיחושים גופניים. בדרך כלל נכנסת ישר לאינרציה רציונלית והתנתקות רגשית מהמצב הרגשי המסויים הזה כי התנהגות כזו לא מתאימה לחיים שלי היום אבל הפעם תפסתי אותה בזמן. הכאב הזה נורא. היום אני יודעת שאין מה להיות חרדה כ"כ , אבל התחושות עדיין ממשיכות- לא מתאימות למצב.וכן ההתנהגות עם הבחור-שכ"כ קשה לנתק מגע ואני לפחות "רק" שלחתי לו מייל במקום להתקשר או לסמס או לבוא(כי הוא גר 2 דקות ממני וגם זה קשה-כי לא קשה להיצמד ואז קשה לי להימנע מהתנהגות לא לעניין ..צריך להתאפק ולעמוד בזה) . אז מה עושים?> או שאני יודעת בעצם הכי טוב אבל פשוט לא סומכת על עצמי? אני יודעת היום שאני לא באמת זקוקה- אז למה התחושות האלה עדיין?

מרחק גיאוגרפי התכוונתי שעברתי דירה לעיר אחרת ורחוקה ובסדרך כלל הוא כאן ואני שם, אך הפעם חזרתי להורים לחג והוא כ"כ קרוב אלי...ויש רגשות אליו מעבר לבעיות של פרידה...