מרירות

מר לי מר. וקר לי מאד. המטפלת שכחה אותי לחלוטין. ויותר מר ויותר קר כשמשווה את הקשר (שקשה להגדירו כ"קשר") לסיפורים ש"רצים" פה על מטפלים שמתקשרים, מתעניינים, קונים מתנות(!!!!!!!!???) למטופלים. ואני רואה שמסתפקת בפחות שבפחות, כי לא חושבת שמגיע לי, כי רגילה להצטנע ולא לבקש ולא להתלונן כי צריכה לומר תודה שבכלל מתייחסים כי כנראה זה מה שמוכר לי כל חיי. אבל עכשיו כבר לא יכולה עוד! הקנאה והמרירות מאכלות את נשמתי והיא נשרפת וזה כואב נורא!!

קראתי את מה שכתבת וכאב לי. רציתי רק לומר לך שגם אני בטיפול אצל מטפלת נהדרת. אני יודעת שאני חשובה לה ושבהחלט אכפת לה ממני. ולא- היא לא התקשרה אליי אפילו פעם אחת (למעט שיחות לצורך שינוי זמן הפגישה), היא לא כותבת לי מיילים וברור שלא קונה מתנות!!! האמת שדי הופתעתי לראות שאחרים כתבו את זה. תראי, אני חושבת שלכל מטפל יש את הסגנון שלו- אחד שומר יותר על גבולות והאחר יותר פתוח ומשתף. את לא צריכה להיבהל מזה או להרגיש שלא אכפת לה ממך. בכלל אני חושבת שצריך לקחת בערבון מאד מוגבל את כל מה שנכתב פה בפורום, כי כל אחד נמצא אצל מטפל אחר, ולכל אחד סגנון אחר של קשר. מה שחשוב זה שתרגישי כשאת באה לפגישה איתה שאת שמחה על הקשר איתה, שהיא נותנת לך מקום מיוחד רק לך, שהיא קשובה ואמפתית כלפייך, שאת מסוגלת לדבר על נושאים יותר עמוקים. אלה דברים שבעיניי מראים הרבה יותר על אכפתיות ועל קשר טוב עם המטפלת. באמת. אני חושבת שאפשר קצת (או הרבה) להשוות את זה לקשר של הורים עם ילדיהם. הרבה פעמים כשהורה מונע משהו מהבן שלו זה דווקא לטובת הבן, אלא שהבן לא תמיד מסוגל להבין את זה. הוא יכול להרגיש ממורמר או כועס, ורק לאחר זמן מה הוא יהיה מסוגל לראות את הדברים בפרספקיטבה אחרת ולהבין. מאד יתכן שהמטפלת שלך רואה כמה השמירה על הגבולות נחוצה איתך בשביל השקט הנפשי שלך. תחשבי לדוגמה שהיא הייתה מתקשרת אלייך מדי פעם. זה הרי היה מפר את כל שלוות הנפש שלך, שכן היית רוב (אם לא כל) הזמן עסוקה בשאלה של-מתי היא תתקשר? ולמה היום היא לא התקשרה? וכו'. בקיצור- חזקי ואמצי ואל תתני לדברים פה בפורום להלחיץ או להבהיל אותך!!! (מניסיון, אני יודעת שזה קורה הרבה פעמים) חג שמח של ישועות וגאולה כללית ופרטית!

כנראה כשמרגישים מסופקים בקשר -- לא "פוזלים" לצדדים. אצלי הקשר מאד מתעתע - היא רגע מושכת ורגע דוחפת רגע מבטיחה ורגע שוכחת... מרגישה מוזנחת. אודי, מה אתה חושב?? תודה על החיזוקים והברכות ובכלל על עצם התגובה. מאחלת לך ולכולם אותו הדבר ויותר. סליחה שלא נדבקת בעליצות ה"חג". מדחיקה את העניין. אפילו משתדלת לא לומר את המילה הזאת. מאד רחוקה מלחגוג. מקווה שלא מקלקלת... מחכה למחר בערב. אז אולי ארגיש הקלה

זה ממש פספוס העיקר. ממש לא מצפה למתנות (כן חושבת לתת..)- זו היתה דוגמא קיצונית לביטוי יחסאהבה/קרבה מצד מטפל. הבעיה זה כל שאר הדברים אותם הזכרתי שאני לא יודעת אם הם ביטוי להתנגדות של מטפל, זלזול או משהו אחר