הי אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כמה דברים.. (מרגישה מוצפת) שוקלת להחליף את הניק כי מתביישת בעצמי הוירטואלי (בין היתר עקב השרשור הנרקסיסטי הוירטואלי ההוא) וזה כנראה סימבולי לעצמי ב"עולם החיצוני" שם אני גם יוצרת אי נעימויות בעיקר בעקבות התנהגות ילדותית וחוסר יכולת בסיסי להחליט.. דוגמא אחרונה - קושי להחליט על מתנה למטפלת. "ביליתי" ימים (כבר חודש! מתלבטת) ושעות בחנויות ושיגעתי מוכרים ולבסוף יצאתי עם אפס תוצאות. רק חשבתי איך היא תגיב ואיך תנתח את ה"בחירה" הרגשתי מובכת עם כל רעיון ולבסוף נמנעתי. [והוספתי עוד מקומות (חנויות) ואנשים לרשימת ה"צריך להימנע ממגע איתם בזמן הקרוב"..] ואולי לכן(??) היא חסרת מוטיבציה לטפל בי? , כי לא מקבלת ממני מספיק 'הכרות תודה'??? כל דבר כרוך במאמץ מצידה. אם זה למצוא זמן למפגש, לשליחת הודעה או לשיחת טלפון. גם כשמבטיחה - לא מקיימת ולא מתעניינת מעבר, גם כשמתבקש. עושה כדי לצאת ידי חובה. תוהה אם זה רק ב"נדמה לי" השורשי שלי או שבאמת אנ'לא מעניינת אותה או שאובייקטיבית אין לה זמן (תמימה?) הכי פתטי שאכפת לי מכל מחשבה או מילה שלה ולה כ"כ לא אכפת ממני (שוב נרקסיסטית?) איך להיפטר מהתלות החולנית הזאת -- שרק מחלישה??!?? ואולי הגיע הזמן לחתוך! ?
מיקה יקרה, איך מרצון להעניק מתנה הגעת לרצון לחתוך... הרעיון כאן אינו החפץ שתקני, אלא השקעת המחשבה והמאמץ... אני עצמי מתרגש לא פעם כשמטופל מפתיע אותי במשהו... בדרך כלל זה קשור אליו או לתהליך שהוא עובר יחד אתי - וזה מרגש כשזה מקבל ביטוי סמלי במתנה קטנה... אל תגזימי בחיפושים. אין כאן דבר נכון. חישבי על דימוי מסויים שקשור לשלב בו אתן נמצאות - וראי איזו תמונה עולה לנגד עינייך... ולגבי האכפתיות: אני בטוח שאכפת לה ממך. אין לי ספק... וכיצד את יכולה לומר שאינך מכירה לה תודה לאחר סיפור החנויות בהן "שרפת את עצמך"?... חכי עם סכיני החיתוך... אודי