דת וטיפול

יש ל ישאלה אליך אשמח אם תוכל לעמות לי הייתי פעם מתפללת ומאמינה, אבל באיזשהיא תקופה התרחקתי מהדת. הדבר המוזר שקרה שאני פחות רגועה מאז שהפסקתי להאמין ולהתפלל, אני התחלתי לשאול והטיל ספק בכל האמונות שהיו לי ואז אני פחות רגועה ושלוה. כשהאמנתי הייתה לי הרגשה שיש מישהו איתי שדואג לי, ופתאום אני מרגישה מאוד בודדה וחשופה. האם זה נכון, האם האמונה היא סוג של שלווה נפשית (אבל אם אתה לא מרגיש שום דבר מוחשי) או שזה סוג של שטיפת מוח....? איך אתה מסביר את זה תודה

הי נעמה.... אם מותר לי להגיב- בתור אדם דתי.. ברור שדת ואמונה וכל מה שנכלל בזה ,זה תומך גם מבחינה נפשית , אדם שמאמין שיש השגחה פרטית ושיש "מישהו" בשמיים שאכפת לו ועוזר לנו בתהלכי החיים- זה עוזר מאד נפשית.. וברגע שזה מתערער - אנחנו כביכול חשופים לא מוגנים.. אבל דעי לך שגם לאנשים דתיים שמאמינים חזק.. יש ספקות והרגשות כאלו של בדידות וריחוק.. בקיצור האמונה יכולה להקל במקרים מסויימים. אך לא לפתור בעיות -מבחינת האישיות. אולי צריך לשלב בין הדברים- כלומר להאמין אך גם לעשות את ההשתדלות מצידנו- אם זה טיפול או דבר אחר..