שאלה על נשים

נניח מגיעים בטיפול למקום שבו המטופלת שותקת. הפסיכולוגית גם שותקת ואחרי כמה דקות אומרת: על מה את חושבת? מטופלת: כואאבבבבבבבבבב לי!!!!!!!!!!!!!!!!! פסיכולוגית: ספרי עוד על הכאב.......... מטופלת: זה שורף, זה דוקר. פה בפנים. לא יכולההההההההההה. פסיכולוגית: את יכולה לשתף ולתאר קצת יותר במילים? מטופלת: אהההההההההההה, וממשיכה בדרמטיות/תיאטרליות: נשמתי המיוסרת חדלה לנשום. אין לי חמצן. נפשי כלתה. מוות בוא אליי, חבקני !!!!!!!!!!!!!!!! פסיכולוגית: מקשיבה בשתיקה מטופלת: רעעעעעע לי! למה את לא עוזרת לייייייי????????????? אני מתההההההההה....... פסיכולוגית: ממשיכה לחשוב מה כבר אפשר לומר ובפועל זה מתבטא כהמשך שתיקה. מטופלת: איך את יכולה לראות את הנשמה שלי מדממת ומקיאה ולא לעשות כלום? נו כבר תצילי אותי. דייייייייי!!!!!!!!!! בשביל מה אני באה לפה? אם את לא עוזרת לי שאני אצא מפה בהרגשה טובה ומשאירה אותי כך אני הולכת מכאן חותכת את עצמי בגרון!!!! זהו! וחוזר חלילה עוד ועוד פגישות אלה שהמטופלת מגיעה אליהן ולא בורחת. איך יוצאים מזה? האם מטפלת במצבים כאלה מסוגלת לאהוב את המטופלת שלה ולא להרגיש ריחוק? אם לא מצליחים להתקדם אחרי שנה בשיתןף האם יש טעם להמשיך באותו טיפול? (אי אפשר לשתף את הפסיכולוגית גם בשאלה הזאת). איך הפורום יכול לעזור? בתודה\

אודי.. זה קשור לנשים כי תארתי אותי בטיפול. לא רואה בנים מתנהגים כך ומתביישת לעצמי שאני נערה היסטרית שמגעיל להכיל. קיבלתי את דבריך שההודעה שלי נראתה מבוימת ומניפולטיבית. תודה על ההתייחסות לא הגיעה לי אפילו תשומת הלב הזו. פסח שמח. רם.