לאודי

התלבטתי אם להזדהות בשמי הקבוע בפורום או לכתוב לגמרי אנונימי... ותיכף תבין למה.. די מפריע לי שאני לא מעוררת בקלות רגשי חיבה באנשים - לא קוראים לי בכינויי חיבה ובתארי חיבה (חמודה, מתוקה, יקרה וכד') אפילו לא בערוץ הוירטואלי הזה... אני גם לא מעוררת בד"כ תגובות תמיכה' אהדה ואחרות (לעיתים רחוקות מעוררת דווקא "תגובות אנטי" וזה ממש מצליח לפגוע בי) כאילו אני מוקפת במעין חומה סביבי שבניתי דווקא כתגובה וכ"הכנה" לכך שזה לא יקרה... וכתוב על החומה מבפנים : 'לא לצפות!!!' ברציונל יודעת שאסור לי להעניק לזה משקל יתר - גם כאשר קורה ומקבלת יחס חיבה. - לא כדאי לשמוח ולהתרגש יותר מדי... כי כאשר חשה ב"חסך - מחמאות" - אני גולשת לקצה השני של "התאיידות" וחוסר הערכה עצמית טוטאלי!!! יודעת בדיעבד שהגזמתי אך באותו זמן אני כל כך בתוך זה ולא יודעת למצוא את האיזון(!) כאילו אם יהיה באמת צירוף נסיבות של - חוסר יחס בוזמנית במספר מקומות בחיי יש סיכוי שרגע של אימפולסיביות יביאני למעשה אובדני. גלשתי הפעם תרתי משמע... אבל זה מה שקורה ואין לי שליטה על זה באותו רגע או יום או תקופה. ובעצם לא יודעת מה אני שואלת כי שאלתי ועניתי בו זמנית(?)..... בשורה התחתונה חיה ב"סערות נפש" וזה ממש מתיש. מלכתחילה רציתי רק לשאול למה אתה חושב שאני כל כך לא מעוררת חיבה באנשים? אילו סיבות יכולות להיות לזה??? ואם יש לך מה לומר גם על יתר דבריי , אשמח אם תתייחס. תודה וסליחה על הבלגן...

אז הנה זה שוב קרה לי... זה רק בראש שלי? מרגישה את התגובה שלך כל כך קרה ומרוחקת?? סליחה... זו בדיוק הבעיה שלי. בורחת לשאלות ולרציונל. ונכון אודי, מפחדת . מאד.. להיות במקום הנזקק . והנדחה... 'אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה'

היי מיקה הייתה לי הרגשה שזו את. אדבר בשם עצמי - את תמיד מעוררת בי חיבה בהודעות שלך, ולא רק. גם הזדהות. רק שאני לא כלכך טובה בכינויים :) לא יודעת אם זה מעודד במשהו, אבל ניסיתי להגיד לך שאת ממש לא שקופה. לפחות לא פה בפורום. יש עיניים שרואות, גם אם הן לא קולניות מאוד... אז- בברכת "זה משתנה, אבל לאט"... :) אני.

מעניין.. יש לי ניחוש מי את - 'אני'.. אבל מכבדת את רצונך. ומה זה חשוב בעצם? (אני הייתי צריכה אומץ כדי להזדהות בהודעה האחרונה לאודי.. ועוד היססתי בלחיצת הכפתור האחרונה - לשלוח או למחוק קודם את השם - חתימתי?...). - חושבת שהפתעתי אפילו את אודי..? תודה על דברייך. מופתעת מכך שמעוררת הזדהות. הכינויים לא באמת חשובים, אבל מסמלים משהו אחר.. יותר עמוק.. אולי שמרגישים נוח בקרבתי או שסתם פשוט מרגישים איזושהי קרבה.. גם אני לא חזקה בזה.. גם לא רוצה בזה באופן מלאכותי.. קצת מביך.. שיהיה לך סופשבוע כייפי.

עברתי בשקט בעץ הזה .. כדי להגיד לך .. שאת נראית ונשמעת בהחלט!!! מקווה שתצליחי להרגיש את זה גם בתוכך. שרית

תודה.. מודה שהתלבטתי אם להגיב להודעה הכואבת שלך , כי חשבתי שאני לא מוכרת.., לא בדיוק שייכת לחברה שנוצרה פה עוד מימי הפורום הקודם. מקווה שתמצאי תעצומות נפש לעבור את הכל עם תחושה של שלמות עצמית. ושעם כל האמביוולנטיות, שתמצאי את האיזון בתוך עצמך, בין כל הרגשות ואל תשכחי את החמלה והאהבה כלפי עצמך שמגיעות לך בגדול. הרבה בריאות!