הצפה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי הי..אני מנסה לחשוב מאיפה להתחיל. פשוט חייבת לפרוק קצת את כל הרגשות הקשים האלו, שהצטברו בימים האחרונים.. אני חושבת שעשיתי טעות. עד לפני חצי חודש בערך, לקחתי תרופות נגד דיכאון באופן קבוע. אני מאוד מתנגדת לתרופות, אבל לפני קצת פחות שנה, כשעוד הייתי בטיפול, והמצב שלי היה על הפנים, הלכתי לפסיכיאטר שהפסיכולוג שלי הכיר, והוא נתן לי ויאפקס וסרוקוואל ( מינון הכי נמוך, כדי לאזן את ההשפעות של הויאפקס ). כשנותק הקשר עם הפסיכולוג שלי, ניתקתי קשר גם עם הפסיכיאטר, למרות שהוא רצה להעלות לי את המינון, כי זה היה רק מינון התחלתי שבקושי משפיע, ואני מאוד התנגדתי. בקיצור, מאז אני לוקחת עמצאית את שתי התרופות, שעולות הרבה כסף כל חודש, כי אחת מהן לא בסיבסוד הקופה. עד שלפני חודש נמאס לי והפסקתי בפתאומיות את הסרוקוואל, ולפני שבוע וחצי גם את הויאפקס. מאז הופיעו לי תופעות לוואי, אבל איתן אני עוד יכולה להתמודד. מה שגרוע זה, שתוך שבוע וחצי אני מרגישה שוב מעורערת, עצובה, מוצאת את עצמי בוכה בלי הפסקה..והעיניין הוא שאני לא יודעת למה לשייך את זה - לשתי הפגישות שהיו לי עם המטפל שהיו מציפות ונוראיות, לעובדה שאני פיזית מרגישה כל כך גרוע, (בנוסף להכל יש לי פיסורה, לא נעים לומר ), אם זה בגלל שהפסקתי את התרופות, או ההתחלה של העבודה החדשה, שהוסיפה לי המון עומס - מעשי ורגשי ( בדיור מוגן לנפגעי נפש). מיותר לומר, לפי הכתיבה המבולבלת שלי , שאני נסערת. שאני כל הזמן רק רוצה חיבוק, ואין ממי. ובעצם הלבד בסוף היום, עם כל הפחדים האלה, וחוסר השליטה בתחושה - הוא ששובר. כולם עסוקים. והוא כבר לא שם בשבילי, ואני צריכה להתמודד עם ההצפה של הנטישה שלו, ולבד. כי אחרי שנפגשנו שלוש פעמים בשבוע, פתאום הוא יכול רק פעם אחת. וזה פוגע, שכבר אין לי שם מקום. הכי פוגע. אני מרגישה שאני צריכה להיות חזקה בשביל כולם, ואז נכנסת לפאניקה מכמה חלשה אני מרגישה. אודי, אני צריכה עזרה אופיר
אין לי הרבה מילים.. רק להגיד לך שקראתי אותך.. ואם זה בסדר, אז.. איתך.. איך וכמה שמתאים לך.. שולחת חיבוק.. (אם את רוצה ומרשה) שיר
הי שיר את אומרת הרבה פעמים שאת מיפלצת..אולי עוגיפלצת ( מפלצת חמודה חמודה ). אני עצמי אופניק, כך תמיד אומרים לי. דווקא מתאים. בכל מקרה, חיבוק צמרירי ומחמם בחזרה ((: אופיר
הי אופיר, אכן קשה לדעת למה לייחס את ההצפה - להפסקת הטיפול התרופתי או לפגישות המציפות. אני משער ששניהם תורמים. הצורך בחיבוק הוא נהדר בעיני. גם היכולת שלך לבטא אותו. לגבי המקום שאבד - זו אכן הרגשה מתסכלת מאוד. כאילו הוצאת מהמקלט, מהמקום הבטוח. לא פלא שאת חשה חלשה ומבוהלת. מקווה שחיבוק וירטואלי יוכל לסייע בהפגת הבדידות ובהרגעת הפחד... לילה טוב, שקט ובטוח, אודי
אופירי.. אוףףף כמה התבאסתי שאני לא יכולה להתגנב בעדינות מאחורייך, כמו חברה טובה, ופשוט ללטף ולתת לך כזה חיבוק ארוךךךךך מחזיק ואמיתי... אז קחי מילותי כמעשים.. היי חזקה ~נילי~
נילילה תודה, איזה כיף לקבל במפתיע יד נעימה כמו שלך על ראשי, וחיבוק עוטף. אימצתי ללב ..שלך אופיר
קראתי אותך .. אבל המילים קצת תקועות לי , משו חכם בטח לא יצא ממני כרגע ..:-( אז בינתיים , מקווה יחד איתך לקצת שקט של מחשבות .. תרגישי טוב. חיבוק. שרית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
