ילדים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
איך יודעים שמוכנים לעשות ילדים? כל פעם שאני שוקלת את זה תמיד אני חושבת גם על החסרונות. הקושי. השעון הביולוגי מתקתק. בעלי רוצה אבל לא לוחץ. אני לא יודעת מה אני רוצה... האם אי פעם אדע? אין ספק שילד זה יצור חמוד שנותן הרבה אהבה ושמחה, אבל מה עם הקריירה? שרק התחילה! אני גם פוחדת קצת מההריון והלידה. מה עם חוסר שעות השינה והדרדרות הזוגיות? אני פוחדת שאני אקנא ביחסים שיווצרו בין בעלי לילד/ה, שאני אהיה "השוטר הרע" ובעלי יהיה האבא הכיפי. בעלי יודע את כל זה ואנחנו מדברים בפתיחות ומנסים למצוא פתרונות. אפילו התחלנו להיכנס לנושא יותר ברצינות ועשינו בדיקות גנטיות וכדומה, אבל נסוגתי שוב מהרעיון. מה אתה ממליץ?
שלום רותי, ההחלטה להביא לעולם ילדים אינה החלטה פשוטה, שטוב שאת מהססת ובוחנת את מוכנותך. יש בכך סיפוק רב אמנם, אך גם קורבנות לא מעטים ולא פשוטים. המוכנות הנה תהליך המורכב מגורמים רבים: אישיים, זוגיים, ביולוגיים. גם סוגיות כמו קריירה רלוונטיות כאן. הזוגיות אכן משתנה. זה כבר לא זוג, זו משפחה. יש בזה קושי (בדרך כלל הקושי הוא לאבא, שמרגיש "בצד" מאחר ובתקופה הראשונה האמא היא זו שעסואוד בילד ורוב הקשר הוא קשר של אם-ילד. רק מעט בהמשך האבא יותר "תופס מקום"), אולם גם הרבה הרבה צמיחה והנאה. להיות הורים זה להכנס לעמדה של התמסרות: התאמה לשעון של הילד, התכוונות לצרכיו, והשינה - או השינה... אפשר (אם אין לכם עדיין) לשקול אימוץ של חיית מחמד. זה נותן מושג ראשוני על העמדה ההורית ויכול להוות אימון מצויין. צריך לזכור רק שכשמגיע ילד צריך להתמודד גם עם חיית המחמד וחלילה לא "להפטר" ממנה... קחי את הזמן שדרוש לך להבשיל, זה בסדר... אודי