לאודי

שלום. יש לי שאלה אולי קצת מוזרה... יכול להיות דיכאון חמור, ללא מחשבות אובדניות ולעומת זאת דיכאון קל עם מחשבות אובדניות? כלומר האם מחשבות אובדניות אינן אינדיקציה לכך שהדיכאון חמור? וגם לגבי מתן תרופות - האם מחייב יותר במקרה שיש מחשבות אובדנות? סליחה אם הכבדתי , חושבת שאתה לא אוהב שאלות כאלה, אבל אודה אם בכל זאת תענה, זה חשוב. ושוב תודה. ערב נעים.

אני חושבת שבמצב בו הדכאון כל כך חמור לא 'פנויים' לבצע מעשיים אובדניים כי אין כח לזוז. זה לא אומר שלא חושבים על המוות.. אדם אובדני הסובל מדכאון קל יכול להיות יותר מסוכן לעצמו.. כי הוא יכול גם לבצע.. לא פשוט. אכזרי אפילו.. ~נילי~

תוכל להסביר למה כוונתך שחווית הדיכאון אינה בהכרח חופפת לחווית הכאב הנפשי המוביל לאובדנות? חווית הדיכאון אינה בעצם כאב נפשי עצום? ו/או נובעת ממנו? ביחס לדברי נילי, זה נכון אבל כאן הדגש הוא יותר על רציה וסיכוי למימוש אקטיבי של המחשבות האובדניות . תודה (כרגע בדיכאון כבד כך שאין סכנה...)