עוד שיתוף...

(אני תמיד אוהבת לכתוב, לחפש תשומת לב, לשתף, יכולה לכתוב שעות, ימים ולילות...). לפני שנתיים באתי לפגישת ייעוץ אצל עורכת דין מהפרקליטות. רק בשביל לתאר לכם איך המקום הזה נראה... היא נמצאת בכוונה במשרד יחסית גדול עם עוד שתי עורכות דין (כלומר זה שטח שהיה אפשר לפצל לשלושה משרדים) רק כדי שבנות שבאות אליהן יתאמנו בלדבר מול אנשים (זה מה שהיא אמרה לי כשהגעתי). לדעתי זה מיותר, כלומר נראה לי שזה מספיק לדבר במשטרה ומול אנשים בבית המשפט, ולא צריך לעבור את הסיוט הזה, וגם לא צריך "להתאמן" על זה, מה זה הכנה לאולימפיאדה? או חזרות לקראת אודישן?... אבל לי היא עשתה טובה, היא לא הייתה חייבת לקבל אותי. אז איתי היא הלכה למשרד אחר, ודיברנו בארבע עיניים. והתשובה שלה הייתה ש"לי כפרקליטה, זה תיק שקל להוכיח אותו". כלומר זה יהיה פספוס לא להגיש תלונה במשטרה. אז אתם בטח תרימו גבה... ולא, זאת לא תשובה משמחת!!! זה תיק ש"קל להוכיח אותו" כי זאת לא מילה שלי נגד מילה שלו. יש פה יותר מידי אנשים שמעורבים בזה. יותר מידי אנשים שידעו ויכלו לעצור את זה (אבל הם לא עצרו!!!!!!). ככה כל החיים שלי. שמעתי פעם שקוראים לזה "עיוורון", אבל זה לא נכון. אנשים רואים. הם לא עיוורים. הם יודעים. הם פשוט לא טורחים לעזור. כולם רעים. היא רק אמרה לי "לא להתמהמה" כי יהיה קשה להסביר למה לקח יותר מידי זמן... כלומר הוא ייצא אשם. רק כולם יישברו את הראש למה זה לקח יותר מידי זמן (קוראים לזה "עדות כבושה"... גם כן איזו מילה...). ואני ממש לא מבינה את זה... ילדה לא תלך לבד למשטרה, ולא סתם יש את החוק שמאפשר בגיל מבוגר להתלונן (החוק יצא רק באפריל 2005, הוא גם מסורבל, אבל לא משנה עכשיו). אז למה צריך בכלל לדון על זה... עולם מטומטמם. ורציתי להסביר פה עוד כמה דברים, את כל ההתלבטות במשך השנים האחרונות, ואיך זה נורא לקלוט מה שבאמת קרה... פשוט בלתי נתפס... איך רואים את הדברים וזוכרים אותם שנים(!!!) ופתאום מסתבר שזה בכלל משהו אחר... (לא שאני קלטתי, אני סתם אומרת שקלטתי כדי להצדיק למה עכשיו אני כן הולכת להתלונן...) ואיך זה לחיות כבר כמעט 4 שנים (מאז שנאמר לי עד מתי אפשר להתלונן) עם שעון חול (הוא תיכף מסתיים... זה ממש מפחיד... אין לי מושג מה הולך לקרות...) אבל לא משנה, כי אין לי כוח להסביר. רק רציתי להגיד שאני שונאת את העולם הזה. זה הכל. שיש יותר מידי אנשים רעים בעולם הזה, ואי אפשר לחיות בבטחון. תמיד תמיד צריך להיזהר. תרגישו טוב, וכל מי שקרא תודה שקראתם.

קראתי. ואני איתך ומחזיקה לך אצבעות... שתוכלי להמשיך עם התהליך ולהחזיק מעמד; גם עבורך וגם עבור הילדה שבך, שאותה את מייצגת בכל אותם תהליכים יבשים של החוק. וגם אם יש יותר מדי אנשים רעים בעולם, תמיד יש גם כאלה שהם לא, גם אם הם פחות מדי; אבל הם קיימים. אפילו פה, וירטואלית. אבל לא רק.