לעצמי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לא מסופקת מחיי. סתם חיה אותם. אני נורא לבד וזה מעציב אותי מאוד. מדכא מדכא. מצד שני, לא בטוחה שאני יודעת להיות ביחד. אולי רק מפריע לי להרגיש "בחוץ", לא בסטטוס של כולם."שונה".. לבד. איך "להיות כמו כולם" יכול להניע אותי לצד "לא להיות כמו כולם".. איך אפשר להתקדם עם שני הסוסים האלה? לפעמים בא לי להפסיק את כל מה שאני עושה ולהיכנע למנוחה. החיים שלי לא שונים מחיים של אישה זקנה. אני לא רואה איך זה הולך להשתנות. זה תלוי בי ולי אין כוח לשנות. לא כרגע בכל אופן. אולי אני בן אדם שתמיד יהיה לבד. שלא יודע אחרת. אין לי עתיד. ידיד אמר לי שאני לא במדינה הנכונה. שהיא לא מתאימה לי. אולי הוא צודק. אולי הגיע הזמן להיפרד מכאן. אתגעגע למעטים. ומחר יום ראשון, ומחכה שבוע עמוס, וחייבים להפשיל שרוולים ולהמשיך לעבוד.. אבל לקראת מה? אני חוששת לדבר על כל זה בגלוי, שלא יגדל לגודל שכבר אי אפשר להדחיק. לא מבקשת עצות. לא רוצה עצות. רק כותבת.
הי, כותבת לעצמך, ללא חתימה, ללא שם, מתקשה למצוא את מקומך... ולא בטוחה לגבי הביחד או הלבד. "שונה", "בחוץ"... את מוזמנת פנימה (את כבר בפנים), לקחת מקום (יש לך מקום). אולי אפשר לשלב בין גיוס הכוחות לקראת השבוע שמחכה ובין הרצון (והחשש) לדבר... שבוע טוב, אודי
חזרתי כדי לצרף לעצמי את המערכון של קצרים "אוי אוי אוי", אבל לא מצאתי גרסא מספיק טובה אז ויתרתי. תודה על המילים המזמינות וגם על המילים בעץ מאתמול (לך וליתר!) לילה טוב
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
