חופשת מטופל

היי אודי, למקרה שלא ראית למטה, אז ברוך הבא :-) אני רוצה לשאול אותך לגבי חופשה של מטופלים. אני בטיפול כבר מעל 3 שנים, וההפסקה הכי ארוכה שהייתה במהלכו הייתה של חודש, עקב נסיעה שלי לעבוד בחו"ל (שלוש הפסקות בנות חודש, בשלושת הקייצים האחרונים). בקיץ הקרוב, אני שוב נוסעת, והפעם לתקופה ארוכה יותר - כחודשיים וחצי. המטפלת יודעת על הנסיעה כבר זמן מה. בימים האחרונים הגעתי למסקנה שאני רוצה להוסיף עוד חודש לנסיעה, על מנת לטייל ולהתנדב במרכז אמריקה. אני הולכת לעבוד מאוד קשה בחודשיים וחצי הראשונים, ורוצה קצת להנות ולטייל לפני שאני שבה לארץ (וכנראה גם מתחילה תואר שני באוקטובר). התגובה של המטפלת שלי מאוד הפתיעה אותי היום, כשסיפרתי לה על התוכנית שלי להאריך את הנסיעה. היא הודיעה לי ש-4 חודשים זו הפסקה גדולה מידי לטיפול, ושאנחנו צריכות לעשות סיום טיפול ושאם אני ארצה להמשיך כשאני אחזור אז היא תפנה לי זמן בלו"ז שלה. מבחינתי, הנסיעה היא רק הפסקה. אין לי שום כוונה לסיים את הטיפול, אני ממש לא מרגישה שסיימתי. מצד אחד, דווקא לאחרונה התקרבנו יותר, והיא הביעה הרבה מאוד חום וקירבה, ועכשיו היא פתאום רוצה לסיים את הטיפול. מאוד נפגעתי ממנה היום בפגישה. כאב לי שהיא לא שמחה בשבילי על היכולת שלי להיות לבד, ועל הרצון לצאת לטייל במקומות חדשים ולחוות חוויות שכנראה לא הייתי מסוגלת לפני הטיפול. היא אמרה לי דבר כזה: "אני שמחה בשבילך שאת תצאי להרפתקאה, אני לא שמחה בשבילי ובשבילנו, כי זה קיטוע ארוך מידי של הטיפול". כששאלתי מה ההבדל בין חודשיים וחצי לארבעה, היא אמרה שחודשיים וחצי זה גם ארוך, אבל עוד איכשהו גבולי וש-4 חודשים זה כבר יותר מידי. אני מרגישה שהיא אמרה היום הרבה דברים מנוגדים, ואני כבר לא יודעת למה להאמין לה. כבר חשבתי לוותר על כל עניין הטיול, למרות שזה מכאיב לי, כי זה משהו שאני מאוד רוצה לעשות. למה זה צריך להיות או-או? למה היא מציבה את הטיפול כנגד הטיול? אני מרגישה שבאיזשהו מקום היא מנצלת את הטיול שלי ככתירוץ לסיים את הטיפול, למרות שהיא גם כל הזמן אומרת ההפך. אני נורא מבולבלת... האם גם אתה מסיים טיפול במטופלים שלוקחים חופש ארוך? האם 4 חודשים זה באמת פסק זמן כל כך ארוך עד שהוא לא יכול להיות חלק מטיפול? זה לא שהתחלתי את הטיפול היום. כבר יש לנו היסטוריה, וכבר ראינו שהטיפול עומד בהפסקות. אז למה??? האם כשמטפלת יוצאת לחופשת לידה היא מסיימת טיפול עם כל המטופלים שלה? למה כשזה בא מצד המטפל זה בסדר וכשזה בא מצד המטופל זה לא? אשמח לכל מחשבה/שיקוף/ווטאבר שיש לך בנושא... בבקשה אל תשאיר את ההודעה שלי נטולת מענה. מחקו אותי כבר פעם אחת היום, אני לא חושבת שאני אוכל להתמודד עם פעמיים. נועם

אודי, אני מתנצלת אם המשפט האחרון שלי עורר אנטגוניזם. זו בטח לא הייתה הכוונה... זה לא כל כך הוגן לכתוב דבר כזה בפורום אינטרנטי, אז סליחה. נועם

היי נועם. אני יודעת שאת פונה פה לאודי, ואני לא מנסה חלילה להתערב. רק רציתי שתדעי שכמו שעזרת לי מאוד הייתי רוצה לעזור לך כאן. אז אני מקווה שזה יעזור לך שתדעי שאני קראתי אותך פה, וביחד איתך מחכה לתשובה של אודי. מקווה שיימצא עבורך פתרון. תרגישי טוב.

היי נועם יקירה, ברוכה הנמצאת. גם אני חושבת שמה שהעלית מעניין מאד, וכנראה אפשר להסתכל על הנושא ועל המוני הפרמטרים משלל כיוונים. וואו של שאלה. מחכה גם אני בסקרנות לתשובתו של אודי. ובכל זאת כמה מילים מעולמי... את יודעת, התכנים שהעלית, כל-כך, אבל כל-כך ממשיכים בעיניי את מה שנאמר בעץ ה"הוראות" והאינטראקציות שהמשיכו אותו. דברים ממש מתחברים לי ביחד. לא כתבתי בעץ ההוא, אבל חשבתי לי שאחת ה"הוראות" החשובות בעיניי - וככל שהיא נשמעת מאד כללית ולא מוגדרת - היא: לשמור על הטיפול. לאפשר לו להיות קשר טיפולי, ושיהא על כף המאזניים בונה יותר מהורס. מנחשת שלשם כך צריך לרצות את הטיפול בסדר קדימות לא שולי. להרגיש ולקבל את ההזדקקות לו. רק מה, שבמן אופן שכזה את המשמעות של "לשמור על הטיפול", ככל הנראה, מצליחים ללמוד ולהבין לעומק רק תוך כדי החוויה הטיפולית האישית ודרך ההתקלויות לאורך המסלול. חוצמזה שברטרוספקטיבה התמונה שלמה ורחבה יותר. בכל אופן, חלק מהשמירה על הטיפול כטיפול נפשי הוא לקיים תנאים שבהם המטפלים ישמרו על עצמם הם, ויוכלו למלא את תפקידם (בצורה טובה דיה) בקשר מטפל-מטופל. כפי שאפשר היה לראות (אני חושבת) זה תלוי גם במטפל המסוים אופיו וגישתו, גם במטופל וייחודו, גם בשלב הטיפולי, בעיתוי וכו'. המטפל שלי, למשל, שומר על סטינג מאד "קשוח" לכאורה (מהסוג שמעורר התנגדות עזה שניתן לה גם ביטוי מילולי כאן בפורום). בדיעבד, וככל הנראה, זה גם מה שהצליח לתת לי (עם קשיי הספציפיים) סוג של עוגן ולהשאיר אותי בטיפול, כלומר, זה מה שאיפשר לטיפול להימשך וגם לעבוד ברצינות. שאלת החופש של המטופל עלתה בפגישות שלי (עדיין מבחינה רגשית איני מסוגלת להרשות לעצמי חופש, אך הנושא דובר כרעיון). אני נמצאת זמן רב בטיפול, התמדתי והשקעתי (ולבושתי אומר היום שלא תמיד במקומות הנכונים, אבל זה מה שיכולתי...). חופשת המטופל שאולי יוכל להציע לי קצרה יחסית, והוא יהיה מוכן לשמור לי את השעות רק לפרק זמן זה. מעבר לכך, הארכה, גם לדעתי, עשויה לקבל גם משמעות של קצת זלזול בטיפול, וייתכן שיש בזה משהו שיותר הורס מבונה. (כאן, למשל, נראה לי שיש מה לבדוק פר מקרה). אוסיף גם שבגילוי לב הוא גם אמר שזאת, בין השאר, גם הפרנסה שלו. רוצה גם לציין שאני מטופלת שקיבלה הוזלה, כך שאיני רווחית במיוחד מבחינה כלכלית, אבל הטיפול שלי מאד מתגמל אותו רגשית והוא אינו מוותר עליי, מאידך, גם אני צריכה לשמור על תנאים מסוימים, להכיר בסיכונים, ולהשקיע מכיווני כדי לאפשר לטיפול להמשיך ולהתקיים. בכל מקרה, תמיד לפני חופשות שלו (שעפי"ר אינן נורא ארוכות) אנחנו עובדים על הפרידות הזמניות באופן משמעותי. ... ומה נמש המקסים אומר? ;-) שלך, (mp) או אשת בוקר, איך שתבחרי...

אשת אהובה, המילים שלך נגעו עמוק עמוק (כתמיד) אבל אתמול עוד הייתי אילמת. כן, גם במילים הכתובות. הפגישה ההיא עשתה לי סלט רציני בראש, ובעיקר לקחה אותי למקום אחר וזמן אחר וחוסר שליטה של פעם, בסיטוציות לא פשוטות בכלל. אבל ככה זה תמיד, לא? עוד לא הצלחתי לספר לה על המקום המפחיד ההוא. היום בבוקר ניסיתי, וזה לא יצא. אולי בפגישה הבאה. אני עושה לעצמי חזרות בשיחות הדמיוניות בנינו. אני לא חושבת שחופשה ארוכה מביעה זלזול בטיפול. לא שלי לפחות. דווקא עכשיו, אני חושבת שהיכולת להיות רחוקה ממנה ועדיין להנות ולעשות היא יכולת שעמלתי קשות על מנת להחזיק. זה כל כך לא מובן מאיליו מבחינתי, ולכן התגובה שלה הכאיבה לי כל כך. היום אני מבינה טוב יותר מאיפה זה הגיע *אצלה* ואני מוחמאת, נפעמת ונרגשת. מעולם לא הרגשתי שאני כל כך משמעותית לה. זה חדש ומחמם את הלב עד אין קץ. ומה נמש אומר? הוא רק מסתכל עלי בעיניים הגדולות והיפות שלו. כבר כמה חודשים שאני מדברת איתו על זה, מספרת לו שאת הקיץ הקרוב הוא יבלה אצל סבא וסבתא שלו, בבית האהוב עם הגינה. דווקא לו אני לא דואגת, אני דואגת איך יהיה לי בלעדיו... (אני אשתגע מרוב געגועים...). התמונות שלו כבר מוכנות להדפסה, שיהיו לי מוחשיות כשאני אהיה אי שם מעבר לים. וכמובן, שהוא יקבל את ההפתעות שלו מחנויות החיות המטורפות שמעבר לים. אני צריכה לבזבז את הכסף מהעבודה איפשהו... חיממת את ליבי יקרה. טוב כל כך לראותך כאן. נועם

נועם. אני לא מהמרבות לכתוב כאן, לא בעבר ולא בהווה. אין לי ניק מזוהה רק אולי שפה וסגנון מסגירים. אני כותבת את כל זה כדי לומר לך שאני קוראת אותך כבר לא מעט זמן, מופתעת מנקודת המבט הבוגרת שלך (אני יכולה לדמיין את טווח הגיל שלך), מוקסמת מהתובנות לגבי טיפול, או לגבי הטיפול, ומחייכת לנוכח דוק ההומור שלך. הקדמה ארוכה כדי לומר שהופתעתי. אני ממש מתקשה להאמין שהיא מחקה אותך. יש לי הרושם שבאת עם מצבור ציפיות שהיא לא עמדה בהן. אבל דיבור ועוד דיבור ועוד דיבור כמובן יאזן את הכל. אני מעיינת ב"הוראות" שלך, אני מעיינת בהוראות שלי ויודעת שזה משברון שניתן לפתור. אפשר להביו נקודת מבט שאומרת קשה לי לשמור את השעה הזו פנויה למשך ככ הרבה זמן, אבל היא בהחלט אמרה שתפנה לך שעה בלוז שלה כשתחזרי. ואולי האמירה סיום טיפול היא קצת קשה אבל בהחלט ניתן לראות בזה פרידה משמעותית. כתבת פה לא רחוק שהיא ידעה להתאים את עצמה שהיא ידעה להתנצל, להודות בטעות. אל תמחקי בהינף, או בהינד משהו כל כך משמעותי. את כל כך נוגעת שבאתי לגעת חזרה. ומה את עושה בלי נמש ארבעה חודשים?

היי נוגעת, כשמך כן את. ריגשת אותי במילותייך (את בטוחה שאת כותבת עלי?). העניין עם השעה לא היה העניין המשמעותי בפגישה ההיא. מה שהבהיל היה שהבנתי ממילותיה שהטיפול מסתיים וזהו זה, ואולי ייתאפשר משהו כשאשוב. הניגוד בין האמירה שלה שהקיטוע ארוך מידי ושהוא לא טוב לטיפול, לבין האמריה של סוף. אם תקראי את תשובתי לאודי, תוכלי להתעדכן קצת יותר על הלך הרוח בפגישה בנינו היום, ולראות שהכל בא על מקומו בשלום. מה אני עושה בלי נמש 4 חודשים? כאן, יקירתי, נכנסת ההדחקה :-)

סליחה שאני מתערבת, אבל אני ממש לא מבינה מה הקטע: מטופל חולה מבטל פגישה? מטופל בחופשה מבטל פגישה? אז מטופל בחופשה ארוכה גם יבטל פגישה, ליתר דיוק פגישות. ברור שלפני כל הפסקה, קצרה או ארוכה, צריך לדבר על זה ולהתכונן לזה... וזה גם מה שנועם אומרת, וזה גם מה שאתה אומר, וזה גם מה שאני אומרת (כל אחד במילים שלו). נועם, את יכולה להציג לה את זה כעובדה? וזהו? פשוט תודיעי לה שהעניין סגור, שאת נוסעת וחוזרת אחרי 4 חודשים לטיפול אצלה. הדבר היחיד שצריך לשאול פה זה מה גרם למטפלת להגיב כך, והעלו פה מקודם את העניין שזה הפרנסה של המטפלים, וזה ברור, אבל זה לדעתי לא שונה מכל מקצוע ועם כל נותני שירות, ונראה לי שפשוט המטפלת שלך צריכה לדעת להתמודד... מקווה שלא תיפגעי מדבריי. נשמע לי שיש לך טיפול מעולה. באמת. וצר לי על נקודה אחת שבה פתאום הרגשת שדברים מתערערים, ברור לי שאת מאוד רוצה את הנסיעה הזאת, ולא נראה לי שהטיפול צריך להיות שיקול, יש לך את כל הסיבות בעולם לנסוע, וזה מה שבא לך לעשות, אז תעשי. את מספיק אחראית לדאוג לעצמך, ולהחליט שכשתחזרי לארץ אז גם תחזרי לטיפול. בקיצור תעשי רק מה שמתאים לך ורק מה שבא לך. ותודיעי לה שאת עושה מה שמתאים לך ומה שבא לך,ושזה לא נתון לוויכוח. נקודה. שיהיה לך שבוע טוב.

היי אודי, תודה על מילותייך. התשובה שלך גרמה לי לחשוב על עוד כל מיני כיוונים בעניין. אתה יודע, לרגע לא חשבתי שהפרידה היא גם משהו שלא פשוט *לה*. הקשר בנינו מאוד קרוב וחזק, אבל הפעם באמת שלא חשבתי על העובדה שהנה גם היא נפרדת ממני (שגם היא צריכה לשחרר...) לתקופה ארוכה. הייתי מאוד מאוד נסערת במהלך הסופשבוע. בשלב כלשהו (ממש כשחשבתי שנגמרו לי הדמעות) הבנתי שאני עמוק בתוך מערבולת, ושאני נשאבת למקומות מאוד לא טובים, ושאם אני לא אעשה משהו לעצור את הסחף, אני לא יודעת עד לאן זה ילך, ובעיקר - אני לא אדע איך לחזור. היא אמרה לי פעם, שהיא סומכת עלי שכשאני אצטרך עוד פגישה, אני אגיד לה. אתמול הצדקתי את האמון הזה בפעם הראשונה, והיום בבוקר שתינו קמנו מאוד מוקדם :-) היא קיבלה אותי על הבוקר, עוד לפני המטופל הראשון של היום. הרבה מילים של קירבה נאמרו היום. פתאום הבנתי שגם לה יש קושי עם הנסיעה שלי, וזה הפתיע אותי. אז לא, אני לא נזרקת מהטיפול. ממש לא. דווקא היום הרגשתי שהיא אוספת אותי ומחזיקה קרוב. זו הייתה פגישה מרגיעה ומנחמת מאוד מאוד. צריך עוד לדבר על זה, איך לא... אבל את הבטחון הבסיסי כבר יש, יש לי בית חם לחזור אליו, מתי שזה לא יהיה כשאשוב. זה כמובן לא הופך את כל העסק לקל יותר, אבל אני בהחלט פחות מאויימת. אין ספק. אני עוד לא יודעת אם יהיה בסוף טיול נוסף על העבודה. יש עוד כל מיני פרמטרים שנכנסו לשיקול, ואני מהרהרת בכדאיות של העניין. בכל מקרה, עכשיו לפחות אני מרגישה חופשייה לחשוב על זה. תודה אודי... נועם