סיום לימודים

בוקר טוב. אני בחורה בת 28 ובעייתי כזו - אני לומדת בפקולטה שנחשבת כפקולטה יוקרתית וגם עובדת במקום עבודה די טוב בו אני מוערכת הן מבחינה מקצועית והן מבחינה כלכלית. בעייתי היא כזו - למעשה יכולתי לסיים את הלימודים לפני כשנתיים כיוון שכל שחסר להשלמת התואר שלי הוא סיום עבודה סמינריונית. לפני כשנתיים אבי חלה במחלה קשה ופשוט לא סיימתי את העבודה שהייתי אמורה להגיש וכל הזמן תירצתי זאת בפני עצמי שאני לא מסיימת את העבודה רק כיוון שאבי חולה והראש שלי לא שקוע בכך. לאחר שנתיים הכרחתי את עצמי לסיים את העבודה אך באוניברסיטה סירבו לקבלה ונאלצתי להרשם לקורס אחר ולעשות עבודה חדשה. כעת אני מוצאת את עצמי שוב מתחמקת מכתיבת העבודה בתואנות שונות. יש לציין שהעובדה שאיני מקבלת את התואר מעכבת אותי בעבודה כיוון שאיני יכולה להתקדם למרות שמעבידי מוכנים לקדם אותי לתפקיד אחראי יותר שיש בצידו גם משמעות כלכלית כמובן. שאלתי היא כזו - מדוע בחורה לא טיפשה מכניסה את עצמה למצב טיפשי כזה?

סיגל צריך לחשוב ביחד מה הן המשמעויות של לסיים את העבודה הזאת בשבילך, אולי המשמעות היא שכעת את באמת מבוגרת ועצמאית, וממשמעות כזאת את בורחת? אולי את מפחדת מהצלחה, מפחדת לעקוף בן זוג או אח או אפילו הורה, שלא תהיי יותר מוצלחת מהם ובכך תפגעי בהם? אולי את מפחדת שאם תצליחי בחיים יעריכו אותך על משהו שהוא לא באמת את ( למשל: הלימודים באונ' היו קלים..אני לא באמת חכמה ואני לא רוצה שיגלו זאת במקום העבודה שלי)

אורה, תודה על ההתיחסות שלך לפניה שלי. ועתה אתיחס לנקודות שהעלית - א. מבוגרת ועצמאית - אני עצמאית כבר היום. מרוויחה משכורת יפה למדי ותומכת מעט בהוריי. ב. פחד מהצלחה - זה משהו שלא חשבתי עליו. סה"כ אני מאוד מצליחה בתחום שבו אני עוסקת וכאשר אסיים את התואר יש לי אפשרות להתקדם הן במקום העבודה הנוכחי שלי ואף במקומות אחרים אם אחליט לעזוב את המקום הנוכחי. ג. פחד לעקוף אחרים מבני המשפחה - אני נחשבת לבת המוצלחת במשפחה כך שאני לא בטוחה שזה הפחד שקיים בי, כי סה"כ עד עכשיו עשיתי יותר ממה שעשו בני המשפחה האחרים ואולי מה שמפחיד אותי הן דווקא הציפיות שכולם תולים בי. ד. פחד שיעריכו אותי על משהו שאני לא - אני מוערכת בזכות העבודה שאני עושה ואני מאוד בטוחה בתחום העבודה שאני מבצעת ואני מבצעת אותה על הצד הטוב ביותר לדעתי והן לדעת הממונים עלי, שאילולא כן, לא היו מציעים לי קידום כך שלא קיים בי החשש שאיני חכמה או משהו בדומה לזה. תודה סיגל

שלום סיגל! הבעיה מוכרת לי מניסיון אישי. אני משכתי את התואר הראשון שלי שמונה(!) במקום שלוש שנים, ועל תואר שני אני לא מסוגלת אפילו לחשוב, למרות שזה היה עשוי לקדם אותי מאוד בעבודתי הנוכחית. מחלה במשפחה אכן עלולה לגרום למשבר מסוג זה. גם אני התחלתי להזניח את הלימודים כמעט לקראת סופם, אחרי מחלה קשה של אימי. אבל רק אחרי שהתואר כבר היה בידי הבנתי שהמחלה היתה רק "טריגר" אבל לא הסיבה האמיתית. הסיבה האמיתית אצלי היתה מרד ו"דווקאיזם". הורי, מנוחתם עדן, ייחסו חשיבות רבה ללימודים, והפעילו עלי לחץ כבד להיות תמיד בסדר בתחום הזה - להכין תמיד את השיעורים, להצליח בבחינות וכמובן לעמוד בכל לוחות הזמנים. בגיל ההתבגרות לא כל כך התמרדתי, והמרד בא רק שנים אחדות לאחר מכן והתבטא ב"מריחת" התואר הראשון על פני תקופה ארוכה. האם זה מדבר אלייך? האם ייתכן שיש אצלך משהו דומה? איך היית בתקופת ההתבגרות - "ילדה טובה" או מרדנית? אני חושבת שהרבה אנשים שהיו יותר מדי "ילדים טובים" בגיל המרד - מתמרדים בשלב מאוחר יותר! אשמח לשמוע ממך ואני מאחלת לך שתסיימי את התואר במהרה ובהצלחה! אחת

בוקר טוב קודם כל רציתי לומר תודה על ההתיחסות של דר' קפלן, של אורה ושל אחת לבעיה שלי. השאלות שהועלו על ידי אחת היו שאלות מעניינות כיוון שגם אצלי היו דברים דומים למדי. אבי חלה לפני שנתיים במחלה וזו היתה בערך התקופה שבה הייתי אמורה לשקוד על הכנת העבודה ועל סיום התואר. כמו כן, הנושא של המרד גם הוא די מתאים כיוון שגם אני תמיד תחת לחץ כלשהו. תמיד ציפו ממני ליותר כיוון שהאחים שלי לא למדו וזה נורא איכזב את ההורים שלי. יש בזה משהו מתסכל כשכולם תולים בך ציפיות כיוון שיש חשש לאכזב אותם אלו בהחלט נקודות מעניינות למחשבה. תודה סיגל