היי.

שלום לך אודי יקר , ולכולם, מה שלומך? קצת התכנסתי לתוכי , התחפרתי שם , עמוק עמוק .. עד הקרקעית .. עד שבקושי ראיתי אור שמאפשר לצאת.. ברחתי גם ממך כאן. הבית כאן היה כזה שתפס המון מקום לתחושות שלי ..בשנתים האחרונות הבית פה איפשר לרגשות הקשים להתאוור ולפנות מקום גם לעוד.. תחושות לא יודעת .. וקשה לי . להרגיש ביטחון . כן .. אם תשאל .. אז זה מוכר לי גם מ"הבחוץ" .. מרגיש לי בתק' האחרונה הבחוץ .. כאילו חודר אליי ומאיים .. והסוג של מנגנון הגנה בימים האחרונים מפני ה"בחוץ".. הוא להתרחק . מרגישה ריקנות עצומה. המחשבות כאילו הופסקו.. הצטמצמו .. הצטמצו .. עד שהכל נעצר!! החלומות .. התקוות .. כאילו פופפפ התמוססו .. מרגישה שחזרתי ללכת בתוך עצמי במעגלים. לא מבחינה בכלום אחר בתוכי מלבד בור ענקי שהייתי מתה להשליך אותי לתוכו. כאילו זהו - נגמרו הרגשות . המחשבות.. אין לי.. איך לי איך להסביר את הימים האלה .. הכל בלאגן. והתחושות הן שלא בא לי לשתף אפאחד במה שעובר עליי. בעצם, הראש שלי חושב טיפול, מדברת לעצמי .. כאילו אלייו , מתכננת מה לומר , וכשמגיעה אלייו כאילו וחסומה . ויחד עם זאת , הגברנו טיפולים מפעמיים לשלוש , ממשיכה להגיע לאיש החיזוק שלי .. 3 פעמים בשבוע , וזה לא מעט.. מנסה לעצום עיניים. לשבת שם בשקט על הרצפה. הפעם בלי מילים.בלי חפירות . בלי כעסים. מחפשת רק חוזק מהנוכחות שלו. נשמע הזוי אודי , לא? (משלמת כסף לשתוק..חחח) באה לטיפול ורק שותקת.. כאילו מנסה למצוא מקום לישון . מקום להרגיש בו בטוחה . נמאס לי לספר לו , לי ..על כל הרע שחוויתי , רוצה למצוא את הטוב שלי .. (ואולי כבר לא נשאר?) .. זה מרגישה שכאילו הכל התערבב.. בי כאילו אני רק שרית ..כמו שגיליתי אותי בשלוש שנים האלה .. נמאס לי לקשור סיבות ללמה .. עשו לי וללמה פגעו .. נמאס לי .. פשוט נמאס.. בחיי שרוצה להרגיש טוב ..שקט , שלווה .. ולא לכמה רגעים .. רוצה שזה ימשך יותר בתוכי .אי אפשר ? מה הנפש התרגלה למקום המוכר הזה .. השלילי?.. ואיש החיזוק שלי אודי .. לגמרי ..ככ מנסה , מכבד את השתיקה , לא מלחיצ, מקבל ביקורת וכעס .. מקבל אותי ככ .. ויחד עם זאת זה ככ מפחיד ..לי הקרבה הזו אלייו , כאילו .. אני יודעת עד כמה הקשר הזה שלי שם מולו בנוי ממילים ותחושות ורגשות .. אבל לעצמי לא צריכה מילים בכדי להבין עד כמה הוא מרגיש לי בתוכי קרוב. והקרוב הזה .. כל פעם שמגיע , כל פעם שאני מאפשרת לו להיות במשבצת כזו בי ..ככ מאיים , נותן אות אזהרה - זהירות סכנה !!! המקום הזה שהוא נותן לי . זה שמעולם לא היה אמיתי בחיי נראה לי כמו בועה שיכולה להתפוצצ ולפגוע . ואין לי מקום לפגיעות נוספות . תודה שאתה כאן מקשיב . לא יודעת מה ניסיתי לומר לך . זה מרגיש שהכל מבולבל . אבל .. בהחלט תודה על המקום שאתה מאפשר . שבת נעימה לך, שרית. נ.ב. תודה למי ששאלה לשלומי .. הנה אני כאן! נילי, אופיר יקרות ..חיבוק ממני אליכם.

היי שרית רק להגיד לך שמאוד מבינה אותך, ומזדהה עם הרבה דברים שכתבת.. מבטיחה לך שזה הכי בסדר שיש פגישות שהולכים ושותקים.. לפעמים זה יכול להרגיש כ"בזבוז" אבל האמת היא שזה גם נותן המון דברים שהם כל כך משמעותיים. וכן.. קרוב זה מפחיד.. גם מאיים.. קרוב זה פגיע.. אבל קרוב זה גם הגנה, הכלה, הבנה, מנוחה.. קרוב זה גם דברים טובים.. ולפעמים שווה להסתכן כדי להרגיש את הקרוב.. טוב לראות אותך כאן.. שיר