האם אני שפויה?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לפני כמעט שנתיים התברר לי שיש לי הפרעת אישיות. זה מלבד עוד כמה דברים. זה אומר שאני לא שפויה? יש רגעים שאני באמת חושבת כך בעיקר שאני פוגעת בעמי,או מדמינת כל מיני דברים... וגם רציתי לשאול מה גורם לך להקשיב לאנשים ולענות להם? אנשים לא עושים שום דבר בחינם!אין דבר כזה "רצון טוב"
תסמכי עליי. כי אני לא. ויש הבדל של שמיים וארץ בין לחיות עם הפרעה לבין להיות לא שפוי.
אמנם לא אודי אבל מרשה לעצמי לענות בינתיים עד ש... (וזה יכול להיות הרבה זמן, אם כי ל"חדשים" הוא נותן קדימות גבוהה יותר מטעמי חוסר זמן כנראה) בכל אופן הרשי לי להרגיע אותך שאת שפויה, וכי רוב בני האדם העסוקים בשאלה זו הם שפויים . לגבי הפרעת האישיות, אז סליחה שמזלזלת (אבל זה מניסיון מר)זה סתם ניסיון תיוג , כי רוב בני האדם אם לא כולם (אני כמובן ביניהם) שרוטים במידה זו או אחרת ואם תויגת, כנראה שהיה זה מטעמי נוחות של מטפלים-- כשיש מקבץ של תכונות המאפיין טיפוס אישיות מסויים, יותר קל להגיד במילה אחת את סוג הטיפוס/ההפרעה ולא את שפע התכונות, והמורכבויות שיש באישיות אחת. כמובן שיש לטפל בכל מה שמפריע לתיפקוד ובוודאי שבמחשבות אובדניות. בהצלחה!
הפרעת אישיות אינה מחלה, אלא כשמה - הפרעה. יש רמות שונות, אבל בעיקרון - את שפויה... הכלל שאת קבעת עצוב בעיני... הקושי להאמין ברצון טוב...או בכלל, בטוב יהיהי אשר יהיה... אני אוהב להקשיב לאנשים. עד כדי שהפכתי את זה למקצוע שלי. אני גם משתדל מדי פעם להקל ולעזור. כמידת יכלתי. כאן זה מתבטא במענה אינטרנטי, התנדבותי, אגב. אודי