אין

אני לא בטוחה אם בסוף אשלח את ההודעה הזאת או לא. מוצאת את עצמי כותבת, לא יודעת למה ולא יודעת למי. לא רוצה שיגיבו. כאילו מחפשת את הדרך להקיא את הדברים החוצה ממני. מה שלא ממש עוזר כרגע בהקאה אמיתית. בזמן האחרון הפגיעה העצמית נעשתה תכופה, עוצמתית ומגוונת יותר. אני יודעת שזה מתגבר בזמנים שהשנאה העצמית עולה על גדותיה. תמיד אני שונאת את עצמי, אבל יש פעמים שאני פשוט כבר לא יכולה או מסוגלת להכיל ולהתמודד עם השנאה והתעוב העצמי. הפנטזיה הכי גדולה שלי היא שאוכל לעזוב אותי, להתרחק ממני. והרי שזה יכול לקרות רק כשאמות. קצת מצחיק, מימוש פנטזיה במוות. אני לא יכולה יותר להמשיך לסחוב יום ועוד יום. לא יכולה להמשיך להראות מבחוץ ש"הכל בסדר", לא יכולה להמשיך ללכת לעבודה. לא רוצה להמשיך. כל מה שרוצה זה למות. והכי קרוב לזה, אם אני לא אעשה מעשה, זה לשכב במיטה, לישון כמה שיותר, אבל להישאר במיטה. דיכאון? בריחה? שיהיה. לא ממש אכפת לי, ובעצם ממש לא אכפת לי. אין לי כח יותר ואין רצון. מרימה ידיים. נותנת למפלצת לתפוס את כל המקום שהיא רוצה וצריכה מכאן והלאה. לא נלחמת בה יותר, שתעשה בי מה שהיא רוצה. איך שהיא רוצה. מתי שהיא רוצה.

שיר.. קראתי את ההודעה וממש כאב לי, התחלתי לחשוב, למה יותר אנשים לא מגיבים ? ולמה אני לא יכול לא להגיב לזה? אני רק יגיד לך, אני מרגיש את הכאב שלך.. הלוואי ויכולתי לקחת חלק ממנו אלי. לא שחסרות לי בעיות, שנאה עצמית אצלי זה כבר עניין של מסורת. למה הייתי לוקח את הכאב אם הייתי יכול? כנראה שאיפושהו אני רוצה להפוך לגיבור שתמיד חיפשתי לעצמי...

אתה גיבור.. ואם אתה יכול להיות גיבור לאחרים, אין ספק שאתה גיבור לעצמך.. לפעמים לא ממש מרגישים בזה, כשזה כלפי עצמנו.. ולגבי למה יותר אנשים לא מגיבים?.. זה בגלל שאני מפלצת.. ולא קל להתמודד עם המפלצת שאני. למה אתה כן הגבת?.. אני מניחה שיש לכך הרבה סיבות.. אני יכולה רק לשער.. אבל אני בטוחה שאם תחפש אותן היטב, תמצא אותן בתוכך.. התשובות שם.. תודה על הרצון לעזור, ועל שהיית כאן.. גם אם אתה לא יכול לקחת את הכאב שלי.. או את חלקו.. זה כנראה משא אישי שהלך, הולך וילך איתי לכל מקום כל החיים.