אני מנסה לענות לך על התשובה שנתת לי למטה

זה יצא ארוך... מצטערת... מקווה שתבין... לא רוצה 'להלחיץ' אותך או משהו כזה, אבל באמת שאני מתמלאת ציפיות שאולי אתה תצליח לפתור את הפלונטר הזה שנתקעתי איתו... אני מתארת ומצטטת לך משפטים שאמרו לי מטפלות-נשים במשך השנים: עברתי הרבה בעיות בבית, לא רוצה ממש להרחיב, אבל הייתי בטעות בטיפול פסיכולוגי (פניתי ליועצת ביה"ס שהפנתה אותי לשירות פסיכולוגי, במקום שהייתה מפנה אותי לרווחה... ההורים למשל לא ידעו על הטיפול למרות שהייתי קטינה), ושם בטיפול כל שבוע הייתי סוקרת לה את כל מה שקרה בבית, ועד שיום אחד נמאס לה והיא התחילה לצרוח עליי שעברה שנה ושום דבר לא השתנה, ושאי אפשר שאני כל פעם אבוא ואדווח לה את זה... ואז בפגישות שהיו אח"כ הרגשתי שאני כל הזמן רק צריכה לרצות אותה עד שהפסקנו את הטיפול. הייתה לי מטפלת ברווחה שגם הייתה איתי לא בסדר, אין לי כוח להסביר. הייתה לי מטפלת חודשיים (זה היה לפני 4 שנים בערך) שפשוט לא הגיבה בפגישות. הייתה בהלם טוטאלי. ובתום 3 שנים של טיפול אצל מטפל-גבר (הטיפול הופסק כי אף פעם לא זזתי פיזית בפגישות, ולאט לאט בחודשים האחרונים של הטיפול לא הצלחתי פיזית לדבר, פשוט שתקתי כל הפגישות מתחילת הפגישה ועד סופה, במשך חודשיים, ואז עברנו לטיפול באמצעות שיחות טלפוניות והרגשתי מאוד מטומטמת מהעניין הזה, עד שכבר לא יכולתי יותר. למרות שזה מטפל שאני כן מעריכה מאוד). אז בחודשים האחרונים הייתי 3 חודשים אצל מטפלת ואני מצטטת: נוצר מצב שלא יכולתי להעלות נושאים וכאילו אחרי שחודש מתחילת הטיפול ראיתי שדברים "בסיסיים" (כמו איפה אני עובדת, מה אני לומדת) אני לא מצליחה להגיד, אז ניסיתי להגיד לה שתחכה רגע עם הפירוט של מי פגע בי ובאיזה גיל, שקודם אני רוצה קצת להציג אותי, אז התעצבנה עליי "את צריכה להביא לי מפה, כדי שאני אוכל לקרוא/להבין אותך" ושתבין, היא לא אמרה את זה כשאלה שאני אמורה לענות עליה. היא פשוט אמרה את זה בציניות הרימה את הקול בצורה מאוד מאוד מזלזלת. זאת מטפלת שמטפלת בנפגעות תקיפה מינית (פעם ראשונה שהלכתי למטפלת שזה התחוםשלה) ופשוט היה לי לא הגיוני שעל הפגישה הראשונה אני צריכה לספר (כי היא שאלה) מי פגע בי ובאיזה גיל, ושכל הזמן לדבר רק על זה. כאילו יש לי חיים חוץ מהפגיעה... ואני ממשיכה בציטוטים: פתאום אחרי כמעט 3 חודשים היא אומרת לי "לא ידעתי שהמצב שלך כזה גרוע"... והיא אמרה את זה לעצמה, שוב לא בתוך דיאלוג איתי, היא פשוט נעלמה עם עצמה בהלם של עצמה. והיה לה עוד איזה משפט (לפני המשפט שהרגע צטטתי) שהיא התעצבנה עליי פעם שהכל היה "מפוזר" שהעליתי הרבה דברים כי התפוצצתי, והאמת שבאותו רגע בא לי להגיד דברים בנקודות שתדע, בלי להיכנס לעומק, ואני אמרתי לה שרגע שאני רוצה רק להגיד את הנקודות (אני לא מתחמקת, ואני יודעת את המגבלה של ה50 דק, ואם יש לי רק "כותרות" של 5-10 דברים אסור לי להגיד? שאח"כ בפגישות הבאות נוכל לפרק את הדברים האלה?! למה זה אסור להגיד?!) אז היא התעצבנה עליי הרימה את הקול עם תנועות בידיים שלה "מה ככה נראים החיים שלך"?! סליחה שככה נראים החיים שלי... ואיתה היה עוד משהו, אני עבדתי בעצמי פעם עם מטפלים בתור מזכירה, אז התביישתי לספר לה, פחדתי שאולי היא מכירה, אתה בטח מבין אותי, אז בסוף אחרי כמה פגישות ראיתי שאני מסוגלת לספר, ובאמת שסיפרתי את זה בלי לגרום לשום מתח, להפך כדי כן "להשלים" "להסתדר" להראות ש'הנה היום אני מסוגלת לספר לך משהו שקודם לא הייתי מסוגלת לספר לך', ואני חושבת שמגיע לי צל"ש שהצלחתי לספר לה את זה, ואז באה המכה והזלזול וההרמת הטון והלגלוג, כן היא בעיקר הייתה מלגלגת: "מה חשבת שאני אתקשר לשם ואשאל עליך" היא אמרה את זה בלגלוג, הבעיה באמת לא אצלי, חבל שלא הקלטתי את השיחות האלו איתה, שיאמינו לי שאובייקטיבית היא לא בסדר. ובפגישה האחרונה איתה משפט אחד היא לא נתנה לי להגיד, אני פשוט הייתי בהלם. ואז החלטתי שאני לא חוזרת לשם יותר. אז ביניים אני מחפשת עוד טיפול, הכל "טרי", עוד לא עבר חודש מהפיצוץ עם המטפלת המזלזלת הזאת. וכרגע אני כמו שסיפרתי אצל מטפלת באמנות שממש לא מתלהבת לעזור לי. היא לפחות תודה לאל(!!!) לא מאשימה אותי ולא כועסת עליי שככה החיים שלי נראים. אבל היא אומרת את זה ישר בפנים "אין שום דבר טוב בחיים שלך" ויש לה תנועה ממש מוזרה, היו רגעים שהיא שמה את שתי הידיים על הראש שלה (כמו בנאדם חסר אונים שלא יודע מה לעשות עם עצמו...) במילים אחרות- זה פשוט גדול עליה. אבל שוב, זאת מטפלת שאת הטלפון שלה קיבלתי מהמרכז סיוע ויש לה, לפי הדברים שלהם, ולפי הדברים שלה, נסיון עם נפגעות תקיפה מינית. ודרך אגב ברור לי שיש למטפלים/ות חיים, ואני לא מתכוונת ש24 שעות ביממה יעזרו לי, אבל בגלל ההליך שאני נכנסת אליו עכשיו שזה נורא נורא מלחיץ, אני רק רוצה לדעת שיש מישהו למקרה חירום, אם קורה משהו, אם יש התפתחות, שאפשר לעדכן ושאפשר להיעזר, זה הכל. ולגבי זה ששאלת על הטרדות. כנראה שאתה לא מכיר את הסטטיסטיקה, וכנראה שאתה מנותק מהמציאות: אם אני הולכת באופן אקראי בדפי זהב ומזמינה שירות, כל שירות, כולל טיפול פסיכולוגי- אז הוא יטריד אותי. 100%. זה לא בראש שלי. אף אחת נורמלית לא תעשה צעד כזה, לפנות למטפל שהיא לא קיבלה עליו המלצה שהוא בסדר. אני אישית מעדיפה מטפלים-גברים בגלל שהם באים ממקום "נקי" (כמוך למשל...) ובאמת רוצים להקשיב ולעזור, ואין "תחרות" ואין "קנאה" (אתה הרי יודע איך זה בנות...) ואין "הלם" שתבין ההלם בא מכיוון שהן המטפלות בטוחות שיש להן את כל האמפתיה, הרי גם הן אולי עברו משהו כזה, ופתאום שהן שומעות על מקרה "אחר" או "חריג" או יותר מידי חמור, אז הן פשוט בהלם כי זה יוצא להן מפרופורוציה של מה שהן מכירות. אבל מה לעשות שלי יש את ההעדפה הזאת שלי, (למרות שבסוף כבר לא יכולתי לדבר בפגישות, ולמרות שאף פעם לא זזתי בפגישות, כי לא יכולתי שהמטפל יראה שאני זזה, הייתי פשוט קפואה וכל מה שניסינו והוא ניסה לעזור לא הלך. האמת בסוף כשכבר כ"כ היינו קרובים לנקודה שהוא הצליח לשחרר אצלי משהו, הכשלתי את זה, מכיוון שלא יכולתי שיהיה לו סיפוק מלעזור לי... אני לא יכולה שיהיה למישהו/י סיפוק מלעזור לי... זה מטריף אותי... סליחה שאני ככה נופלת וכותבת יותר מידי ותיאורים שבטח הם מוזרים לך. התחלתי נראה לי איזה 5 פעמים את המשפט אז בקיצור- לי יש את ההעדפה שלי, אבל במרכזי הסיוע אין להם מאגר של מטפלים גברים, וזה נורא תמוה והן מזלזלות בהעדפה שלי. מבחינתן אני צריכה להיות רק אצל מטפלת אישה. בקיצור כרגע אני בעוד טיפול, כמו תמיד לא מרוצה. מגיעה סתם בשביל לסמן "וי" שבאתי לפגישה, באה בשביל שעה של נורמליות בלי שום מטרות ובלי שום תהליכים. אני גם לא מעוניינת בזה כרגע. נמאס לי מהעולם ונמאס לי לבקש עזרה. מצב סטטי כזה, אולי גם לפעמים צריך לנוח, היא המטפלת למשל אמרה שאני צריכה "לנוח"...