אכילה בלילה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום שמי גלית בת 28,אמא לבן שנה ו3 ובהריון.נשואה באושר , יחסים תקינים מאושרים ומלאי אהבה. מזה שנים שאני מתעוררת באמצע הלילה אבל לא תמיד,ואז קופצת למטבח לאכול משהו כמו: עוגיה, פרי , אפילו פרוסת לחם עם גבינה. אני מדברת על שעה 3 4 בלילה, כאשר קמה לשירותים או להאכיל את הילד.אבל עוד לפני כן עוד בהיותי רווקה היתי קמה לאכול.אני לא בחורה שמנה, יש לי גוף יפה, אבל קראתי מחקרים בו רשום שזה תסמונת אכילת לילה בדרך כלל מקושרת עם לחץ נפשי ועם דיכאון. האם זה נכון? כי אני לא בחורה דכאונית.יש לי ממש שמחת חיים. עם זאת יש סיפור מאוד עצוב ומכוער במשפחתי, סיפור שאני יודעת עליו מגיל 18 וכל המשפחה יודעת עליו.יכול להיות שזה קשור לבעיות אכילה בלילה. בנוסף אני רוצה לציין שגם אמא שלי מתעוררת לאכול בלילה לפעמים וגם אחותי בת ה 19. מה דעתך?
שלום גלית, יש שני רבדים למכתבך. אנסה להתייחס לשניהם. את מציינת שאינך חשה דיכאון או מצוקה. אם כך - איני רואה בעיה. יש לך גוף יפה, האכילה אינה מהווה בולמוס, אלא מדובר בהרגל (את גם בהריון, אם כי אמרת שההרגל ותיק). מאידך, את רומזת ל"סיפור" משפחתי עצוב ומכוער. אם סיפור זה מצריך התייחסות - טפלי בו. איני יודע אם הוא קשור לאכילה (אין די פרטים), אך דומה שהוא ראוי להתייחסות בפני עצמו. לגבי אמך ואחותך - זה מחזק את עניין ההרגל (הלא ממש מומלץ) שציינתי ברישא של דברי. אודי