עצה?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

08/03/2009 | 00:35 | מאת: צ?ר?ה

שלום אודי, מה היית עושה אם לא היה לך תחום עניין בולט שהיית רוצה להפוך למקצוע? הרבה דברים היו מעניינים אותך, לפעמים יותר ולפעמים פחות, אבל שום דבר לא במידה שממש גורמת לך לרצות להשתקע בתחום. יש לי תואר שני בתחום שקצת מעניין אותי, לפעמים יותר ולפעמים פחות, ואני לא יכולה ממש לחיות ממה שאני מרויחה מהתחום שלמדתי- למרות שזה כן תחום פרקטי שיש בו עבודה. אני כבר 7 שנים בערך חושבת וחושבת במה אני רוצה לעסוק "כשאגדל", ובאופן מאוד לא נוח נדמה לי שגדלתי. שאני כבר גדולה. ועדיין אין תשובה.. זה נושא שמתסכל אותי מאוד מאוד. כרגע אני מרגישה בזבוז גדול, חוסר כיוון, כישלון ועוד כל מיני מילים טובות ומועילות. זה מתווסף לכך שאין לי חברים ואין לי חבר ואני גרה עם שותפים ולא יכולה להרשות לעצמי אחרת. רוב הזמן אני אומרת לעצמי שהכל בסדר ויהיה בסדר, אבל יש ימים שזה מעורר בי הרבה כעס. כי למה בעצם שיהיה בסדר? לא טיפוס כל כך כועס, אבל כנראה שגם טיפוסים לא כועסים קצת כועסים לפעמים. ואם רק היה על מי... גם זה יכול להכעיס טיפוסים לא כועסים. שאין ממש על מי. אקצר קצת את ההתחכמויות העצובות ואשאל מה דעתך: אם אין לי עניין בולט בתחום עיסוק ספציפי, ומאוד מאוד חשוב לי ביטחון כלכלי- האם לוותר על עניין לטובת הכנסה? האם לחזור ללימודים, ללמוד תחום שבחיים לא הייתי חושבת ללמוד, רק כי יש סיכוי טוב להשתכר בו כמו בן אדם, ואולי איזו תקווה לעניין באופק, איכשהו? האם זה נשמע הגיוני? לפעמים אני מרגישה שזה הדבר הכי טוב שאוכל לעשות למעני, שאודה לעצמי אחר כך שהייתי פרקטית וחושבת לטווח רחוק, ולפעמים אני מרגישה בגידה גדולה בעצמי. שאני מוכרת את עצמי בכסף.. החלטה בלתי נמנעת, או אין ברירה. אני לא יכולה להמשיך לחיות מכלום שקל בחודש.. מה אתה היית עושה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, יש לי רעיון שאת יכולה לנסות: תתחילי לעבוד במשהו נחמד עבורך, מעניין במידה, פרקטי, כזה שתוכלי לחיות ממנו. אל תראי בזה את *המקצוע* שלך. עם זה תמתיני. זה יוכל להתבהר בהמשך. כך גם לא תבגדי בעצמך, כי תניחי לדברים להתהוות ולהתבשל בקצב שלהם, אולם תצאי מעמדת ה"המתן" שאת נמצאת בה עכשיו וזה כשלעצמו יעזור לך לצאת מהתקיעות הנוכחית לעבר גיבוש בחירותייך בהמשך. בהצלחה, אודי

09/03/2009 | 00:04 | מאת: צירה

אודי, אתה מאוד צודק... קשה לי עם תחפושות, כנראה.. קשה לי להגיד "זאת אני". קשה לי להיות מזוהה עם מקצוע מסוים, על שלל המאפיינים שמלווים אותו- תוכן, שיוך, משכורת, יוקרה.. אני לא עומדת במקום, אמנם, אני לומדת כבר 7-8 שנים, אבל הפחדים מכרסמים, וחוסר היכולת לומר "אני ____" מונעים ממני להשתקע במקצוע אחד. כל הזמן בולשת למשהו אחר. אחר לגמרי. גם "משהו נחמד עבורי", כמו שכתבת, זה משהו שקשה לי להגדיר מהו. שום דבר לא בדיוק ולא מספיק. מייגע נורא, והעתיד מפחיד אותי. העצה שלך טובה מאוד, אני רק צריכה להתאמן בליישם אותה. לפעמים באמת בא לי להיות גנן, חשמלאי, אינסטלטור או מכונאי רכב. פורים שמח, שורוק

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית